|
|
Page:5
מבוא המשוגע של היום היה הנביא של אתמול . המשוגע של היום היה המיסטיקן של אתמול , המשוגע של היום היה המשיח של אתמול , המשוגע של היום היה מבעלי השיח עם המגידים של אתמול , המשוגע של היום היה רדוף האקסטאזה של אתמול , המשוגע של היום היה הצייר , המשורר , המלחין , הפילוסוף של אתמול . החריג של היום היה המקובל של אתמול , החריג של היום הוא שקבע את כללי ההתנהגות של אתמול . אם כך מי הוא המשוגע , ומי החריג ? הכול תלוי בזמן ובמקום . כשחברה קובעת לעצמה כללי התנהגות , בכך היא מגדירה גם את החריג . כשיש קושי להתמודד עם החריג , הוא מוכרז כמשוגע . את התנהגותו של המשוגע מקבלים בהבנה , ואילו את התנהגותו של החריג מוקיעים . החברה מתקשה להתמודד עם החריג כי לעתים מציב החריג ראי אל מול פני החברה ; החריג מוציא לאור את דחפיה האפלים של החברה . הפסיכיאטריה נטלה על עצמה את הטיפול במשוגע , אולם שום ענף רפואי או סוציאלי לא קיבל על עצמו את הטיפול בחריג . הצביעות החברתית נכנסה לנעלי הפסיכיאטריה והסוציאליזציה , והיא המבקשת לתת מענה לחריג . בימי הביניים העלו את החריג על המוקד . שרפו את המכשפה , את הגיבן , את הגמד , כי ראו בהם חריגים של הצלם האלוהי . היום החריג הוא ההומוסקסואל , הלסבית – ואותם לא ניתן להעלות על המוקד , על אף שקיימות היום חברות שרואות בהם עיוות אלוהי . את המדורות של ימי הביניים החליפו החוקים החברתיים . החוקים החברתיים נחקקו על פי תפיסת עולמו של המשטר . משטרים דתיים פונדמנטליסטים סקלו ילדות בכיכר העיר על שלבושן חרג מכללי הלבוש המחמירים של המשטר . חאלד חוסייני , מחבר הספר ' רודף העפיפונים , ' האיר את האפלה שאפפה את החריג החברתי של המאה 20-ה באפגניסטן . חסן , שנאנס בנערותו בידי חבורת נערים ובראשם נער בשם עאסף , על שסירב להיפרד מהעפיפון שניצח במרדף העפיפונים , מוצא להורג שנים מספר לאחר מכן , יחד עם אשתו , באצטדיון העירוני של קאבול . התליין המוציא להורג את הנואפים בשם האל ובשם החברה הצבועה , הוא לא אחר מאשר אותו עאסף , שאסף אליו מבית היתומים את סוהראב , בנו של חסן המת , שישמש אותו למשכב זכר . בצד היותו רומן , רודף העפיפונים הוא גם ספר של תקופה . דרך הסיפורים האישיים אנו למדים על קורותיה של אפגניסטן : המאבקים השבטיים , שמצאו את ביטויים החריף במלחמות
|
|