|
|
Page:11
מאת המחברת " צועד על אדמה ללא צל ... מאסף פיסות נייר של ערך כטיפות טל - " ... כך מתאר אב"ג את עצמו במאמר גדול שכתב לקראת קבלתו את פרס אבי חי , בשנת , 1996 והוא אז כבן . 80 מבחינת מעמדו הציבורי היה זה רגע השיא של חייו : הוא הוכר ברבים כאישיות שפועלה זכה להוקרה לאומית . הפרס הזה הוענק לו במשכן הכנסת , במעמד ראשי מדינה , אנשי רוח , מורי הלכה והרבה מאוד חברים - לדרך , להשקפת עולם , למפעל התרבות שבנה . הוא מעולם לא קרא בציבור את הדברים האלה . הקרובים אליו ידעו , כי מעבר ליום השמחה הוא צופה עתיד לוט בערפל - עתידו של מפעל חייו : ארכיון החגים הגדול . החומר עצמו , היטיב אריה לדעת , יתקיים . השאלה הגדולה היא - היהיו לו דורשים ? היהיה בו צורך ? איש לא היה מודע כמוהו לסימני השאלה האלה . הם אולי לא העיבו על שמחת ההישגים , אך בהחלט הכניסו את השמחה הזאת לממדיה . אבל לא רק ארכיון החגים ומקומו החשוב בתרבות הקיבוץ נותרו כיד זיכרון לחייו ולעבודתו העצומה של אריה . בצידם - ולא בצילם - צבר האיש , לאט לאט , לקט עצום של ניירות : מסמכים , רשימות , מכתבים , ראיונות כתובים או מתומללים , צילומים אין ספור , קטעי עיתונות - תיקים על גבי תיקים , מעטפות גדושות - חומר שבחלקו הגדול נשאר כפי שנאסף בידי אריה , ממלא את ארונות חדר עבודתו , את המדפים שעל הקירות ואת המגרות של שולחנו . זהו ארכיונו האישי , שעד עתה לא טופל ביד מקצועית , והוא הבסיס לכתיבתו של ספר זה . הפגישה עם החומרים האלה , מיונם , קריאתם ( רבים מהם - שוב ושוב ) האירו מחדש את דמותו המרתקת של האיש . הוא איחד ברוחו תכונות שעשו אותו יחיד ומיוחד - גם ממרחק עשר השנים שעברו כבר מאז הסתלקותו מעוררות את הרצון והצורך לספר על חייו , לתאר את הקווים שאפיינו אותו , לפרוש את סיפורי מעשיו , ובאחת - לנצור אותו משכחה . ברצון ובשמחה נעניתי לאתגר . הכרתי את אריה מזה שנים רבות - מתקופות פעילותי כרכזת התרבות בקיבוצי , ומאוחר יותר - כרכזת התרבות של הקיבוץ הארצי . הוא היה בשבילנו יסוד ובסיס לפעילות התנועתית בתחום מסורת החגים ; כולנו עלינו אליו לרגל . שום סמינר תרבות רציני לא התקיים בלעדיו , וילקוטי החגים שהגה והוציא לאור ( יחד עם שותפיו המסורים והמתמידים , ובראשם - אהרן חפץ ז"ל מקיבוץ כברי ויבל"א צבי שוע מקיבוץ געש ) היו כלי העזר העיקריים בעבודתו הסיזיפית של כל רכז תרבות , מתחיל כוותיק . פגישתי האחרונה איתו היתה כשבא , כאורחי האישי , לחוג עימנו בגן שמואל את חג האסיף , שאת מתכונתו החדשה ( אז ) ראיתי , במידה מסוימת , כיצירה אישית . במשך כל הערב היתה לי נוכחותו גורם מאתגר : מה חושב אריה ? איך נראה לו החג שלנו ?
|
|