|
|
Page:14
החשאי הגרמני לא נרתע מלהמציא דיווחים המושתתים על מה שהיה סביר , לדעתם . “ בו בזמן , כאשר קיבל הפיקוד הנאצי דיווחי מודיעין סותרים , הוא “ נטה להאמין לזה שתאם יותר את תפיסותיו המגובשות ממילא . “ “ מבצע קציצה “ אושר ע “ י “ ועדת העשרים . “ כתוצאה החלו מונטגיו וצ'ולמונדליי “ להפיח חיים “ בגופה , מתוך הבנה כי “ כל פרט זעיר שבזעירים ייבחן על ידי הגרמנים . “ הגופה הפכה למייג'ור ( רב סרן ) וויליאם מרטין מחיל הנחתים המלכותי הבריטי . היא צוידה בכל הנדרש : מדים , דרגות , תעודת קצין , מכתבי אהבה ותמונה של ארוסתו המתגעגעת , כרטיסים למופע בידור , מכתבים מהבנק , כרטיס אוטובוס משומש , שטרות כסף ועוד . לבסוף , הושמו בתיקו של מייג'ור מרטין שני מכתבים שהיו לב ליבו של “ מבצע קציצה “ - המכתב הראשון נכתב על ידי סגן ראש המטה הכללי האימפריאלי , ארצ'יבלד ניי , ומוען לגנרל הרולד אלכסנדר בטוניסיה , וכלל מידע לפיו בכוונת בעלות הברית לפלוש ליוון ולסרדיניה ובמקביל להשתמש בסיציליה כיעד כיסוי ; את המכתב השני כתב לורד לואי מאונטבאטן , מפקד “ המבצעים המשולבים , “ לסר אנדרו קנינגהם , המפקד העליון של הכוחות הבריטיים בים התיכון , והוא כלל רמיזה על פעילות אמפיבית עתידית בסרדיניה . כתיבת שני המכתבים הללו ארכה למעלה מחודש תמים , כאשר כל תו ומילה בהם אושרו בידי הדרגים הבכירים ביותר בקרב שירותי המודיעין הבריטיים , דבר שהוביל לויכוחים ולמתיחות בין מונטגיו וצ'ולמונדליי לבין אותם בכירים . ב 13 - באפריל 1943 אושר המבצע ( ותכולת המכתבים ) בידי ועדת ראשי השירותים הבריטית . מקץ יומיים צ'רצ'יל , ראש ממשלת בריטניה , נתן אור ירוק למבצע , אך התנה את ביצועו בקבלת אישור מגנרל אייזנהאואר האמריקאי , שפלישתו לסיציליה עתידה להיות מושפעת עמוקות מהצלחת או כישלון המבצע ; זה האחרון העניק אף הוא את אישורו . לאחר אישור המבצע באופן סופי ע “ י צ'רצ'יל וסיום “ בריאתו “ של מייג'ור מרטין , עלתה השאלה היכן יש להשליך את הגופה כך שתימצא ושהמסמכים שעליה יגיעו בסופו של דבר למודיעין הגרמני . עוזר הנספח הימי בשגרירות הבריטית במדריד , סלוודור אוגוסטוס גומס-ביר , יעץ כי המקום האידיאלי לכך יהיה סמוך להואלבה , נמל דיג בחוף ספרד , בשפך הנהר טינטו לאוקיינוס האטלנטי , היות ו “ ההשפעה הגרמנית בהואלבה חזקה ביותר “ , בין היתר בשל קהילה גרמנית גדולה ופטריוטית שהתגוררה בה , שחלק מחבריה , ובראשם אדם בשם אדולף קלאוס , היו סוכנים פעילים וחשובים של המודיעין הגרמני . משהוסכם על מקום השלכת הגופה , התעוררה השאלה כיצד יש לבצע זאת , שכן על הגופה היה להיסחף לחוף הואלבה בלי לעורר חשד . בין היתר נבחנה האפשרות להטיל את הגופה ממטוס , רעיון שנפסל בשל החשש כי הגופה תינזק באופן בלתי הפיך . רעיון אחר היה להביא את הגופה לקרבת החוף באמצעות ספינת צי . רעיון זה נפסל בשל הבולטות של כלי שיט שכזה . לבסוף הוחלט להשתמש בצוללת , אשר אמורה הייתה להטיל את הגופה סמוך לחוף בחסות חשכת הלילה , ואם המים לא יהיו די עמוקים תועבר הגופה בסירת גומי לנקודה קרובה יותר לחוף . הצעד הבא היה מציאת דרך להוביל את הגופה במשך מסעה בצוללת בלא שתיפגע “ טריותה , “ ובלי שקיומה ייחשף בפני צוות הצוללת . צ'רלס פרייזר-סמית' מענף , “ Q “ ספק האביזרים של השירות החשאי הבריטי , פיתח לצורך זאת מיכל אטום מיוחד בו הושמה הגופה במהלך השיט . ב 19 - באפריל 1943 יצאה לדרכה הצוללת “ סראף “ תחת פיקודו של סגן ביל ג'וול מנמל הולי-לוך בסקוטלנד , ובבטנה המיכל עם גופת “ מייג'ור מרטין . “ חרף כברת הדרך שעבר בגלגול המבצע , מונטגיו חשש כי כישלונו , בין אם בשל תקלה ב “ סראף “ ובין אם עקב חשד מצד הגרמנים במהימנות המסמכים , יחשוף את כלל מבצע ההונאה לקראת הפלישה לסיציליה , ויוביל ל “ תוצאות הרות אסון ומרחיקות לכת ... יהיה עלי לקבל את האחריות לכך עליי . “ 30-ב באפריל , בשעה 4 : 30 לפנות בוקר , דקות ספורות לפני הזריחה , כקילומטר וחצי מחוף הואלבה שבספרד , הוטלה הגופה למימי הים . במרחק קצר מנקודה זו הוטלו למים סירת גומי מנופחת למחצה , משוט ושאר אביזרי הצלה שאמורים היו לחזק את הרושם כי “ הקצין “ נהרג כתוצאה מהתרסקות מטוסו בים . באותו הבוקר מצא דייג סרדינים ספרדי מהואלבה את הגופה צפה במים . זו הועברה לחוף ולאחר מכן לרשויות המקומיות . בניתוח שלאחר המוות , שביצע פתולוג ספרדי , נכח גם סגן הקונסול הבריטי הסלדן , שעודכן לגבי המבצע מבעוד מועד ( כמו גם לגבי החשש כי ככל שתתארך הנתיחה , כן יגבר הסיכוי כי יתגלו ממצאים מחשידים באשר לאופן מותו של “ הקצין הבריטי . (“ לפיכך ניצל הסלדן את מצבה הקשה של הגופה ודחק בפתולוג לסיים את הנתיחה במהירות . זה האחרון פסק בנחרצות : “ הקצין הבריטי הצעיר נפל למים בהיותו בחיים , כאשר קיבל הפיקוד הנאצי דיווחי מודיעין סותרים , הוא “ נטה להאמין לזה שתאם יותר את תפיסותיו המגובשות ממילא ב 14 - באוגוסט , 1941 נפגש רוזוולט בסודיות עם וינסטון צ'רצ'יל על סיפונה של אוניית מלחמה באוקיינוס האטלנטי , והשניים חתמו על מה שנודע בשם האמנה האטלנטית
|
|