|
|
Page:12
של הטכנולוגיה . דווקא ניצחונות לא צפויים יצרו מצבים שהעמידו בספק את הביטחון הפנימי . השפע שנוצר איתגר את אורח החיים המסתפק במועט . כפר קטן על בימת העולם לפעמים ראתה דגניה את עצמה ככפר קטן ולפעמים כבימת העולם . לפעמים הייתה רצינית ולפעמים חשה עצמה מגוחכת . לרוב האמינו בה באינטליגנציה הרגשית יותר מאשר בהעפלה אל המופשט . ביקשו פעולה נכונה בין האנשים ולא רק הגשמה של משימות הדור . לפעמים סגרה דגניה את עפעפיה ונרדמה בשיגרת חייה , מחכה לנסיך שיעירה לאתגרים . לעתים ההיסטוריה טלטלה וסחפה אותה אל חופים לא רצויים ולא צפויים . אך היא תמיד האמינה כי כוחה גדול מכוח הסופות הגדולות . "מהפכות עוקרות הרים , אך אין הן משנות את התרכובת שלהם , " אמרה חיותה בוסל והתכוונה לומר כי ניתן לשנות את התרכובת הזאת רק בתהליכים ארוכי טווח . האמונה שצריך לממש את הרעיון , הפכה לעתים לסגידה לפרטים . אלה היו המכשול והגשר משאבה ומחרשה , אדמה ומטאטא , היו כרוכים במחוות ובחוקים , בתפריט ובנאום . תיקנו תקנונים ודיברו על ספונטניות , עשו מחוות אישיות וטענו לאי סדר . לראשונים היה ברור שכל אלה קשורים לתיקון העולם . כל כישלון וכל הצלחה ישמשו הוכחות במשפט מוסרי . פרטי החיים המשותפים הם מוצגים בפני חבר מושבעים שאינו נוכח כאן ועכשיו , אך הוא מצוי בעיירה הרחוקה , במפלגה הקרובה , או בקרב נוער שצריך לקבל הכרעה . כל אלה היו הצופים הנעלמים בתאטרון הגדול-ההיסטוריה . לעתים התאטרון שבתוכו ניהלו הדגנייתים קרב גורלי היה ריק מצופים . הללו חיו בזירה אחרת , בחלקם הגדול לא ידעו כי דגניה קיימת . בדגניה ידעו כי היציעים אינם מלאים , אך שיחקו בידיעה כי אם רק ישרקו כראוי הם יתמלאו שוב . מותר לשלוח את ברץ לשרוק את דגניה בעולם , אך לא להפריז . דיבורים יתרים פוגעים . דגניה צריכה להשפיע בעשייתה כבמעין פנטומימה קיומית , במעשי מופת שאינם כופים את עצמם . הכול ידעו כי דגניה איננה הצגה . היא הייתה הביוגרפיה של האנשים . הרבה פעמים ביקשו אנשי דגניה שיניחו להם , וגם שיעמוד להם הכוח להניח לעצמם . רגעים של רפיון , של עייפות , של ניתוק , היו יכולים להימשך שנים . לעתים פרישה של אנשים העבירה מסר של אי סיפוק , או תחושת עוול , או הרגשה שצריך להיות אחרת ; ולעתים אותתה על ניתוק לא ברור ; איש בביתו שהוא מבצרו . החומות שבנה מעידות על הרגשה של מצור , כי אין מאזינים לו , כי אין מכילים אותו בשונותו . היו ביניהם אמנים , ש"חושבים את עצמם , " לדעת רבים , והיו העובדים קשה בשדות ותורמים מזיעתם , אך לא תורמים לקופה המצומקת וגם לא אכפת להם ממנה . להסתגרות כזו יכול להצטרף ממלא תפקיד לשעבר שנחשף לחולשות אנושיות , לתביעות יתר וקורבניות יתר . כל זמן שמילא את תפקידו , הוא אצר את הידע הפוגעני בלבו , אך משסיים והחצים עדיין נשלחים אליו , הוא מסתגר עד יעבור זעם . וכאשר חל מפנה המעורר כוחות רדומים , יצר עשייה , הוא הגיע ממקום אחר , מאתגר כלכלי או התיישבותי או פוליטי . אביב חדש , לבלוב של קשרים חברתיים , של צמיחה משפחתית . אך מי כשהיינו ילדים היינו מתהלכים בבית הקברות . דמיינו הרבה סיפורים . על הנ 7 ןןת ןט ] א 7 שי ךגניה בךגניה היו הרבה דיבורים ווידויים , אך לא פחות היו שתיקות . אנחנו הילדים ידענו כי כאן שותקים , ואם שותקים הדמיון ממלא . על מה שהגד 1 לים ^ אנח 1 ] דמ ,, נו . אם הכרנו אדם שהיה לנו קשה בתביעותיו , החלטנו כי לא נפטי אלא ברח אל הסופים ' נעלם בגלל הקושי לחיות כאן . אולי יום אחך QVjn 7 ; rn , נינה
|
|