|
|
Page:9
פרולוג , או : הרהור מעורבב על ערבוב בני דודים . ישבתי בצד אחד של השולחן . הוא ישב בצד השני . אשתו פינתה את הכלים ודרך הסכך אפשר היה לראות כוכבים . שתיקה מעיקה עמדה בינינו . אנחנו שניים מתוך שלושים נכדים או יותר " ) אסור לספור , זה עושה עין הרע " , סבתא שלנו היתה אומרת . ( אבל איש לא היה חושד בנו שאנו קרובי משפחה . הוא כהה , שחור שיער ועיניו חומות , אני לבנה , וכששערי אינו צבוע לחום הוא צומח צהוב מהקרקפת . סבא אחד לנו , סבא שפעם התחרינו על אהבתו , אבל אני מראש הפסדתי . "אותך הוא אהב יותר " , אני אומרת , ולא מצליחה לחוש מרירות . אותך , אתכם . " אני הייתי בחוץ , לא היה לי סיכוי . אותי לא שיתפתם במשחקים , בבית של סבא וסבתא . בחצר " . בלב אני מוסיפה , עד היום אני מרגישה בחוץ , לא במשפחה . הוא לוגם מהקפה , אני מרגישה שהלגימה שלו מניעה אותי ללגום מהתה שלי , במחוות כפויות מהסוג המרגיז שאינטראקציה מולידה לפעמים . אני שומעת את בעלי שם בפנים , מפטפט עם אשתו במטבח . שניהם אשכנזים , הם נותנים לנו שקט ללבן עניינים . "את זוכרת את הסלון של סבא וסבתא ? זוכרת שבסלון הזה היתה תלויה רק תמונה שלך ? של הנסיכה הבלונדינית עם העיניים הכחולות ? סבתא קראה לך הנסיכה . את היית נסיכה . מי משחק עם נסיכות ? תגידי לי " . עוד שתיקה . מעולם לא נראה מוזר בעיני שבסלון הצנוע והחמים ההוא , שבו התאספנו בכל שבת לחמין , לא נתלו תמונות של בני דודים אחרים , מלבד זו שלי ושל אחותי . היתה גם תמונה מטקס האירוסין של סבא וסבתא - וזהו . לרגע אחד אני נתקפת בושה , על שזה לא הטריד אותי , ובמשנהו אני מסרבת לדבר על העבר , פתאום זה לא נראה לי רלוונטי עכשיו . אני רוצה לדבר על היום . עד היום , אני בחוץ . אני לא חלק מהמשפחה . אני אאוטםיידר . אנחנו מביטים זה בזו . אהבה אחאית שוררת בינינו , יש בינינו דמיון רב , אבא שלו ואבא שלי אחים , שניהם נישאו לנשים ממוצא אשכנזי וכך גדלנו בבתים שהם גם וגם , באווירה שמכבדת ומוקירה מורשות שונות . אנחנו יודעים דברים שמי שגדל בבית אחר , הומוגני יותר מבחינה עדתית , אינו יודע . בזכות זה שאנחנו חצי חצי . ואולי רק נדמה לנו ? אולי תהום פעורה בינינו ? בתוכנו ? אנחנו שונים . הוא מתלבט אם להצביע לש"ס , אני מתלבטת אם להצביע שוב לעבודה . שנינו קיבלנו מסבא חינוך מסורתי , הוא
|
טליה שגיב
|