|
|
Page:7
מבוא השיכון הוא סוגיה רבת פנים ורבת חשיבות . הוא עניינו של הפרט הזקוק לקורת גג למגוריו , ועניינו של הציבור שצורכי הפרט בתוכו יבואו על סיפוקם וימנעו זעזועים חברתיים . הוא עניינה של המדינה , שהיא המוסד העליון הממונה על ענייני הכלל , אשר קובע מדיניות ודרכי ביצוע כדי לספק את צורכי הציבור בדרכים שאינן כרוכות בנזקים ובבזבוז משאבים . השיכון הוא עניין של מדיניות חברתית , כמו גם של כלכלה לאומית . לפיכך הדיון בשיכון מחייב גישה מערכתית ובחינה אקולוגית אנושית של מכלול ההיבטים והשפעתם ההדדית . שכן בעיות של כמות , של עלות ושל רמת בניה ורמת מגורים מושפעות מהכלכלה , מתרבות המקום והזמן ומהלוך הרוחות בעם . קביעת סטנדרטים ותקציבים לשיכון אינה עניין טכני כספי בלבד . משום כך יש לבחון את הנושא בראיה כוללנית ודינמית , נוסף על הבחינה האנליטית של רכיבי המערכת בפני עצמם . בחיבור זה ננסה למתוח בקורת על הדרכים והשיטות המקובלות בשיכון ולהציע דרכים אלטרנטיביות שתהיינה הולמות יותר את צורכי הציבור . למעשה , הנושא העיקרי של חיבור זה אינו גילוי שיטת השיכון היעילה ביותר או ניסוח שלה , כי אם שחרור האזרח מכפיה ומתכתבים והפיכת מעשה השיכון למסגרת שבה יכול כל אזרח לבטא את עצמו בדרכו המיוחדת . גם אם אין החיבור הזה בגדר בקורת ישירה על החברה והמשטר כולו , הוא מכוון למתוח בקורת על דרכי השיכון העממי ולחשוף אחדות מהשלכותיו על אופי החברה הישראלית . הנחות היסוד של המחבר , הגורסות שהשתכנות עצמית של האזרחים עדיפה על שיכונם על ידי המדינה ; שאוטונומיה וחופש בחירה של האזרח עדיפים על תכתיב מגבוה : ושמוטב פחות מיסוד וריכוזיות במעשה השיכון ( ובכל פעילות חברתית ) מאשר מקובל אצלנו , כמו גם בעולם כולו , בכל סוגי המשטרים - הנחות אלו נראות למחבר תנאי הכרחי למשטר דמוקרטי אמיתי . וידועה אימרתו של צ'רצ'יל כי משטר דמוקרטי הוא הטוב מבין המשטרים
|
|
|