|
|
Page:13
גאולת ארץ לאדמה היא מעשה הנפשתו של הגוש העיוור והנפעל והפיכתו לישות מיתית . תחילת פרק ב' מגלה לנו טפח מרגע זה של הנפשה ראשונית . לפי גרסת פרק בי , כוח הפריון של הארץ הותנה בהפיכתה לאדמה , כלומר בהפיכתה מושא לעבודה אנושית ( עבודת אדמה ... " : ( וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלוהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה" . ( 5 , 'ב ) בשלב פרימורדיאלי זה , "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" . ( 6 , 'ב ) ומייד לאחר מכן , "ויצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים " ... ( . ( 7 , 'ב נשים לב לתהליך -.א . ארץ נושבת . ב . ארץ + אד . ג . ארץ + אדם . ד . אדמה . אד אדם אדמה . מלמד , שהאד אינו סתם ערפילים או טל , אלא מין רוח , מין נשמה המהדהדת ברמת האדמה את הנשמה של האדם , שהוא אד ם"מ + . מהו , לפיכך , גן עדן אם לא מעשה הפיכתה של ארץ לאדמה . שמשפט אחד בלבד לאחר שלבי אד ואדמה קראנו : "ויטע ה' אלוהים גן בעדן " ... ( ב . ( 8 , ' כי גן עדן הוא ארץ שהפכה לאדמה , אשר כולה נתינה לאדם ( הנותן לה , ( כולה ברכה . ומהו ניגודה המר של האדמה כגן עדן י האדמה כעפר . כי עפר הוא גרגרי ארץ מתים . אמת , עפר הוא החומר ממנו ייברא האדם , אך זה עפר שננפחה בו "נשמת חיים" ובזאת שינה מהותו . עת קולל הנחש , נאמר לו : "ועפר תאכל כל ימי חייך" , ( 14 , 'ג ) כשם שקללת אדם נקטה בביטוי "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" . ( 19 , 'ג ) עפר הוא ארץ בדרגתה הנמוכה . הרי לנו המתח הגדול : עפר ארץ או אדמת גן עדן . חיי אדם הם תנועה מתמדת בין שני הקטבים הללו , שהם גם קטבים של אימה וגעגוע . בעוד הגעגוע הוא לגן עדן אבוד , האימה היא מפני האדמה המקוללת , זו שהפכה לעפר ארץ ואשר דנה את האדם לשוב לעפ -7אדץ . ב . אדמה , או : חתונת הדמים הארצישראלית : בעיקרו , זהו סיפורה של הספרות הארצישראלית - השירה , הדרמה , הנובלה . בהתאם , ולדוגמא , ספק רב אם נאתר במוזיקה הארצישראלית המוקדמת את דופק הארוס ואת הולם הקורבן לאדמה , נוסח "פולחן האביב" לסטרווינסקי או נוסח "השיר על הארץ" למאהלר . ואף אם הציור הארצישראלי משנות העשרים מציע לרגעים לצופיו ארוס של שדות , פרדסים והרים ( צמד ערימות חציר דמויי שדיים ב"מנוחת צהריים" של נחום גוטמן מ ; 1926 או ההרים כחזה נשי ב"פסטורלה" של ישראל פלדי מ ; 1928 או פרדסי יפו של גוטמן , האוצרים חמוקיה של ערביה עירומה ; או נופי הגליל של ראובן רובין , הרוויים חושניות רכה ומלטפת ) - נאמנותו של המדיום החזותי למבט מנעה בעדו נרטיביות מורכבת ו / או מהלך מטפורי בר סיבוך מפנה פורקן וכוי . הספרות הארצישראלית , בעיקר היא , היה בכוחה להתמודד עם האתגר : ניסוח פסיכה קולקטיבי , המאחד מיתוס ותת הכרה של אדם וחברה במקומם החדש . לפנינו סיפור
|
|