|
|
Page:12
אין ראנק מטיל אותו אל הספה הפסיכואנליטית . אדרבא , לדידו , האמן הוא אדם בעל רצון חזק ומפותח במיוחד , המאפשר את ייחודיותו ואת האינדיבידואליות הבולטת שלו . האמן מתואר אצלו כמי שמשתמש ביצירתו כדי לבטא את כל גוני אישיותו , כולל אותם יצרים שהתקן החברתי מצווה על הדחקתם . בעיניו , תכליתו הגדולה של האמן היא האלמוות שתקנה לו יצירתו , אם תתקיים אחרי מותו . מכאן גם נובע אותו קונפליקט מרכזי שבין ההתנסות בחיים לבין ההתכנסות באמנות . החיים , מנקודת ראותו של האמן , הם מקומו של החולף והארעי , בעוד 8 ששדה האמנות הוא מקומו של הנצחי , האלמותי . תרומתו של ק . ג . יונג לפירושה של הספרות נובעת מחידושיה של התיאוריה הפסיכולוגית שלו , שיש בה דמיון מסוים לזו של ראנק . מתוך מחאה גדולה נגד הפרוידיאניזם , טען יונג כי תכליתו האמיתית והעיקרית של האדם אינה מימוש יצריו , אלא דווקא מימוש עצמיותו . התפתחות לכלל אינדיבידואליות מתוך התגברות - הן על התלות בצרכים לאהבה אמהית , הן על הדפוסים המצמיתים של הסדר התרבותי - הייתה בעיניו המניע האנושי העליון . הוא ראה את האדם כמונע מכוח עתידו ולא כמי שעברו חתם את חייו מפני שהם כפופים לחזרה חוזרת ונשנית אל העבר , כפי שסבר פרויד . יונג גם הצביע על כך שמיתולוגיות רבות דנות , בסמלים שונים ודומים , בעניין זה עצמו - בדיפרנציאציה ובאינדיבידואציה . קווי הדמיון בין המיתולוגיות שכנעו אותו כי קיימים במוח האדם דפוסים אוניברסליים ליצירת משמעויות יסוד , והוא כינה דפוסים אלה ' ארכיטיפים . ' מפרספקטיבה ארכיטיפית ניתן לפרש מיתולוגיות רבות ואפילו לאחדן לכלל מיתוס תשתיתי אחד '" . אך גם בספרות המאוחרת ניתן למצוא , לא פעם , רבדים ארכיטיפיים , אם משום זיקתם של הסופרים אל הספרות המיתית העתיקה , אם מתוך פעולתה של הנפש הארכיטיפית . יתר על כן , סופרים שהתיאוריה של יונג דיברה על לבם , החדירו אל יצירתם במכוון , כך נראה , סמלים ארכיטיפיים , בעוד שאלה מבין הסופרים הנוטים אל התיאוריה של פרויד , השתמשו בכתיבתם בסמלים ההולמים פרשנות פרוידיאנית . עיוניו של יונג במיתולוגיות גאלו אותן מהדיון באמיתותן ההיסטורית או המדעית . גם אם בעינינו אין הן אלא בדיות מקסימות , יונג מצא בהן אמיתות נפשיות המנוסחות באורח סמלי ואלגורי . הגביע
|
|