|
|
Page:8
להיסטוריה זו הספר פורש באמצעות שני חיבורים , שכל אחד מהם מתמקד בקצה אחר : החיבור הראשון עוסק במקומו של האסון האלוהי במחשבה התיאוקרטית המקראית המקופלת בתורה ובספרי נביאים ראשונים - רוב הטקסטים ההיסטוריים במקרא ; החיבור השני עוסק בנסיגת האל מזירת האסון ובהופעת המדינה כסוכן העיקרי לגרימת אסונות ולניהולם בעת החדשה . ההיסטוריה של האסון האלוהי אינה מתחילה במקרא , אבל אין ספק שהיא מגיעה בו לגיבוש שלא היה כדוגמתו בתרבויות שקדמו לו , ואולי גם לא באלה שבאו אחריו . המקרא מציע כמה דגמים מובחנים של שילוב האסון בממשל האלוהי . הוא מציג את האסון ההמוני כצורה העיקרית , ומכל מקום הנפוצה ביותר , של התגלות האל - אך גם כאמצעי לפעולתו וכמכשיר משילה מרכזי העומד לרשותו . החיבור הראשון בספר , הולדת התיאוקרטיה מתוך האסון : על תבניות של אלימות אלוהית במקרא , יעסוק בכך בהרחבה . ההיסטוריה של האסונות האלוהיים היא היסטוריה רצופה ופתלתלה , ומובן שאין היא מתרחשת בקפיצה נחשונית מעולם המקרא לקטסטרופות של העת החדשה . הפנייה שלי לעת החדשה הודרכה על ידי ההנחה שבאמצע המאה השמונה עשרה החל להתערער הקשר בין אלוהים לאסון ושלערעור הזה היה תפקיד מרכזי בתהליכי חילון שלא חדלו מאז . צמצום הזיקה בין אלוהים לאסון שימש לי נקודת מבט לתיאור כמה היבטים בתהליכים האלה , המגיעים לדעתי לשיאם בהבנה - ובהתמודדות הפוליטית עם ההבנה - שבני אדם מסוגלים לגרום אירועים קטסטרופליים הרסניים ורבי השפעה כל כך עד שבכוחם להביא את העולם האנושי ואת ההיסטוריה האנושית אל סופם . החיבור הזה מבקש להציג תמונה שלמה של הזיקה בין האל לאסון בטקסטים ההיסטוריים במקרא . זאת יריעה רחבה מאוד ( גם אחרי הוויתור המודע על ספרות הנבואה והחוכמה ) שחייבה כלכלת קריאה וכתיבה חסכונית , הישענות על מקורות קיימים בשאלות הפילולוגיות הרלוונטיות , התעכבות מועטה ככל האפשר על שאלות הרמנויטיות , וייחוד עיקר תשומת לב לחשיפת המבנים הפוליטיים בסיפור המקראי . נדרשתי ללמוד תחום ידע חדש ועצום בהיקפו , חקר המקרא , ולעסוק בעת ובעונה אחת במספר רב של פרשיות . אך השאלות ההיאופוליטיות שעמדו לנגד עיניי היו בדרך כלל שונות מאוד מאלה שמעסיקות את רוב החוקרים . הן חייבו אותי להכיר במידה סבירה את השדה המחקרי - היכרות שהעניקה לי רישיון עבודה ושהייה זמני אבל לא הפכה אותי לאזרח מן המניין . מבחנו של החיבור הזה כפול : מצד אחד - האם הוא הצליח לחשוף את המבנים הפוליטיים בלי להיכשל בטעויות פילולוגיות והרמנויטיות בוטות ? מצד אחר - האם הוא הצליח להבחין בין המבנים שנחשפו על פי תפקידה של האלימות האלוהית , והאם הטיפולוגיה של דגמי שלטון תיאוקרטיים שהוא מציע מזמינה ומאפשרת תוכנות ושאלות חדשות על ההיסטוריה של הטקסט המקראי ועל העולם שבו הוא נכתב ?
|
|
|