|
|
Page:12
בין נרטיב מוצלח ובין נרטיב גרוע . זו יכולת השמורה לכל הקורא ביצירת ספרות , ולמה ייגרע חלקה של ההיסטוריוגרפיה , ולו רק כסוגה ספרותית ? בספרות היפה , הבדיונית , אנו מבחינים בין כתיבה טובה לרעה , ובדרך כלל הקריטריון הקובע הוא לא רק יפי הסגנון כי אם אמינות הסיפור — אם הוא מתאר מצבים , דמיוניים ככל שיהיו , באופן המתקבל על דעתנו כמשקף נכונה את מצב הדברים . ועל פי מה אנו שופטים אם הוא משקף " נכונה" אותו " מצב דברים , " אם לא על פי המציאות המוכרת לנו או על פי הדפוסים המוכרים לנו ומוסכמים עלינו על אודות המציאות ? ואם קיימים דפוסים מוכרים ומוסכמים על בני אדם , משמע קיים בסיס אמפירי שאנו מגיבים אליו וקולטים אותו בצורה דומה , בלי להיות בטוחים כלל שזו הצורה המשקפת שיקוף נאמן ומוחלט את המציאות . חזרנו אפוא אל הפתרון הטרנסצנדנטלי של קאנט לבעיית היחס המורכב בין ההכרה האנושית ובין המציאות . בפשטות , מה שחשוב לענייננו הוא שאין מנוס מן המציאות ; יש עובדות , שאינן תלויות כלל בהכרה האנושית ; ויש הכרה אנושית , הקולטת את המציאות הזאת בדפוסים דומים , " שווים לכל נפש , " פחות או יותר . אילולא כן , גם עצם השיח האנושי לא היה אפשרי בכל רמה שהיא . על יסוד שיקול הדעת הזה יש לדחות על הסף את ההצעה לראות כל נרטיב כשווה ערך לכל נרטיב אחר . וכשכותבים היסטוריה כנרטיב לא בדיוני , יש להקפיד פי כמה על גישה בררנית המבחינה בין נרטיב מבוסס יותר לנרטיב מבוסס פחות מבחינת העובדות . גם מבחינת ההסבר ואפילו מבחינת הפרשנות יש להעדיף גרסה המספקת תשובות של ממש להתפתחויות ולהתנהלויות תמוהות בהיסטוריה על פני גרסה הניצבת ככלי ריק או מעלה סברות כרס לנוכח קושיותיה של ההיסטוריה , או אף גרוע מזה — נוטה להתעלם מן הקשיים ולטייח את העובדות שהקשיים נובעים מהן . כתיבת ההיסטוריה היא משימה קשה , והכשרת ההיסטוריון ברוב המקרים אינה מספיקה . ההיסטוריון נוטה ברוב המקרים לצמצם את הקושי ולהשיג שליטה מדומה על החומר ההיסטורי באמצעות מוסד המנהיגות . ההיתלות במנהיגים גדולים , במחשבותיהם , ברצונותיהם וביוזמותיהם , מעניקה להיסטוריונים חופש להפעלת הדמיון ולניחוש . ההיסטוריון מתיימר לחדור לצפונותיו של המנהיג , לנחש את כוונותיו ומטרותיו ולשחזר את התכסיסים והתמרונים המפותלים שלו . ברוב המקרים אין לניחושים האלה בסיס עובדתי ואף אין הם עולים בקנה אחד עם העדויות הנסיבתיות הידועות ; אך הם יוצרים — קודם כול אצל ההיסטוריון — אשליה של הבנת ההשתלשלות ההיסטורית , והם הופכים את ההיסטוריון למחברם של מיתוסים או למצער למשתף פעולה ביצירת מיתוסים היסטוריים .
|
|