|
|
Page:10
עליי הידיעה הנוראה על הדרך שבה נקלעו אנשים אלה איש איש למותו את זכרם כמטלה אישית . הכרוניקות נעשו למקראי הקודש שלי , למפתחות חסרי תחליף שהופקדו בידי ; והאוסף המופלא של שירי הגיטו , שלמדתים בעצרות זיכרון , עיצב את תפילותיי . בתקופות שונות בחיי קיבלה וילנה משמעויות שונות בעיניי . פליאתו הנעצבת של הנער נוכח פרטי פרטים של מיתות ועינויים . התלהבותו של בך התשחורת נוכח עלילות הפרטיזנים , שעוד גברה משפגשתי אחדים מהם במעוני ; ולתעמקותו הסקרנית של סטודנט הקולג' בהתנגדות הרוחנית , ובייחוד בפילוסופיה הפרדוקסאלית של המלומד זליג קלמנוביץ ; ' הלהט הדתי של בן הכ"ב , היוצא לבקש מסגרת טקסית לאזכרה ; ולבסוף - חיפושו של המבוגר אחר מה שניתן לשמר מאותה וילנה למען הדורות הבאים . את נופן של ערים חרבות מוטב לשחזר באמצעות המשוררים - מהומרוס וירמיהו ועד קוואפי ומילוש . הם יודעים כיצד להפוך את טרויה ואת ירושלים , את אלכסנדריה ואת וארשה למוקד של חזון טרנסצנדנטאלי . אשר לי , עיר חלופית בקנדה הצרפתית , על כנסיותיה הקאתוליות , על נהרה והרה , על בליל לשונותיה - קירבה אליי בדרך כלשהי את אובדן מקום ההולדת שלא ידעתיו מעולם . הייתה אפילו עיר עתיקה - אם גם חסרה בה חומה . כמו בווילנה כן במונטריאול הייתה הקהילה היהודית תלת לשונית : עברית ויידיש המשיכו לשמש בתור לשונות עוברות לסוחר , , lingua franca D אם בתואם ואם בתחרות ; ואילו השפה האנגלית אומצה לצורך משא ומתן עם העולם החיצוני , בדומה לרוסית ולפולנית בעבר . הלשון הייתה איפוא אחד המפתחות החיוניים . בבית האוצר היהודי של נעוריי נשאה היידיש לבדה הבטחה להרוס את מחסומי המעמד והזמן . היא הייתה הצופן העיקרי לכניסה אל חיי הציבור היהודי . מנקודת התצפית הראשונה שלי , בשבתי מתחת לפסנתר בערבי הספרות שבבית הוריי , נוכחתי לדעת שלטמיעה בתרבות זרה כלשהי אין ולא כלום עם בידוד הרמטי , שסופרים , אשר בחרו ביידיש כלשוךהתקשורת שלהם , לא בהכרח מפקידים רוחם בידי הבינוניות . בהיותי בךתשחורת לימדוני קשריי עם יהודים ממעמד הפועלים , שדיברו יידיש והיו מסוגלים לפלוט בזה אחר זה פתגמים ואמרות עממיים יותר משאכיר אני ביום מן הימים - שאין אף קבוצה מסוימת שיכולה לייצג את כל התרבות של יהדות אירופה המזרחית ושלא הספרים לבדם יוכלו להמציא את המענה לשאלתי . על פי רוב לא הייתי מרחיק מעבר לחדר הכיתה , אולם בכך היה די , שכן אחד מהישגיה המרכזיים של קהילת יהודי ליטא בקנדה הייתה רשת של בתי ספר מצוינים . מוריי הדגישו את מעשה התלכיד של מורשת יהדות אירופה המזרחית , את הקשר ללא הפרד בין עברית ליידיש , את הזיקות ההדדיות בין דת לבין תרבות . כיוון שהיו ציונים , הקפידו למזג את סיפורי הוד העבר עם ציון חגיגי של התחייה הלאומית . פעם מצא מורנו , שמשון דונסקי , להבטיח
|
|