|
|
Page:7
מבוא למהדורה העברית שלושה הם המוקדים בספר זה . א . ברצוני לעמוד על מקומה של יהדות מזרח אירופה על שתי לשונותיה , עברית ויידיש , בתוך המערכת התרבותית . זאת משום שסיפור הפרעות והפורענויות התרחש בעיקר שם , ומשום שיהדות זו בחרה דווקא בספרות , על סוגיה השונים לבטא את תגובותיה : בשירי עם ובקינות , בסיפור ובסיפורת , במחזה ובחזון נבואי . הספרות נעשתה תוך זמן קצר לאמצעי ביטוי חשוב בקרב עמנו וגם כלי הגנה בעת משבר . יש לתמוה על איכותה ועל כמותה של הספרות אשר נוצרה מאז שנות ה 80 של המאה התשע עשרה , ועל המאמץ העצום שנעשה לשמור את זיכרון הדברים בצורה המשוכללת ביותר . אותם סופרים , כגון איסאק באבל , ש' אנסקי , איציק קיפניס , פרץ אופוציינסקי ולייב גולדין - שלחמו וחוו את אותה תקופה - גם הנציחו אותה לדורות , ויצירות מופת נכתבו גם על ידי אמנים גדולים , אשר לא חזו מבשרם אותה תקופה - כגון מנדלי , שלום עליכם , ל' שפירא וש"י עגנון . אלה ואלה , ורבים אחרים , מהם ידועים ומהם ידועים פחות , יופיעו כאן לראשונה זה ליד זה וזה לעומת זה , כדי להאיר את היחס בין שתי הםפרויות . באופן פרדוקסאלי , קל יותר לציין דברים שבין עברית ליידיש בספר שלשונו אנגלית , למען קהל קוראים שהתחרות ההיא והמריבות הללו זרות לו לחלוטין , מאשר להביא גישה דו תחומית , סינתטית , לפני קהל קוראים עברי . כשזכה ספר זה לפרס , הניתן מטעם , Phi Beta Kappa n על שם המלומד האמריקני ר"ו אמרסון , ( Emerson ) הוא נידון לאחר הסתכלות במוטיוו התרבותי דווקא , ולא הספרותי , שכן ראו בו השופטים "יד ושם" ליהדות המזרח אירופית בכללותה , ולא הבחינו בין הזרמים השונים שבה . כעת , משעה שחזר הספר לבית גידולו , ואנו פטורים מלפרש כל מושג יהודי שבו , ואף מותר לנו לנקוט לשון גוף ראשון " ) בקרב עמנו ( " במקום גוף שלישי " ) הם , היהודים - ( " יש יסוד לקוות שגם ההיבט ההשוואתי יתקבל , ויתרחב אופקו של המחקר הזה . ב . מטרה שנייה היא לעמוד על מקומה של השואה במערכת ההיסטורית של עם ישראל . גישה זו אינה חדשנית , ובעיני הקורא העברי אולי תיראה כמובנת מאליה ; אולם יש לדעת כי בקרב דוברי האנגלית בבני עמנו , ובעולם המערבי בכלל , השואה נחשבת כסוף פסוק בתולדות עם ישראל , כמאורע ללא תקדים , שאין דרך להגיב עליו . אולם מתברר שמן ההיבט התרבותי פנימי דבר זה לא ייתכן . אין שום מאורע שעומד מחוץ להיסטוריה ולא ייתכן שיהדות מזרח אירופה , המיומנת והמנוסה כל כך בגלים של פורענות , לא תפעיל את אותן תגובות , שהייתה רגילה בהן במשך כל שנות קיומה . במהלך מחקרי הופתעתי גם אני לגלות חומר כה עשיר על מלחמת העולם הראשונה והגעתי למסקנה , שאם אמנם חל מיפנה בתגובות עמנו להרס ולחורבן , היה זה בעקבות "המלחמה הגדולה" ומלחמת האזרחים באוקראינה , בשנים . 1919-1918 ברור שבגלל השואה אין בידנו די מידע על כל הפורעות שלפניה , וכי בשל עוצמתה ניטשטש ונתערפל כל שאירע בתקופות שקדמו לה . אך לפעמים דווקא המאורעות הפחות גדולים , הפחות איומים , הם הם שגירו למיפנה חדש
|
|