|
|
Page:11
מבוא הקראים הם כת דתית יהודית . כתות אחרות , כגון הצדוקים והאיסיים , נעלמו ואינן . הנצרות , שבראשיתה היתה גם היא כת יהודית , נעשתה עד מהרה דת עצמאית . פלגים אחרים , כגון החסידים במאה השמונה עשרה , אנשי חב"ד , היהודים הרפורמים והיהודים הקונסרבטיבים , לא נפרדו מעולם פירוד של ממש מהזרם היהודי העיקרי , הזרם הרבני . הפלאשים , שייתכן ששורשיהם אינם יהודיים , הולכים ונטמעים היום ביהדות הרבנית . הכת הקראית היא הכת היהודית העצמאית היחידה שהאריכה ימים , והיא קיימת עד היום הזה . גם בשתי הדתות המונותאיסטיות האחרות היו פילוגים . הנצרות התפלגה במאה האחת עשרה לקתולים וליוונים אורתודוקסים , ובמאה השש עשרה נפרדו הפרוטסטנטים מהקתולים . האסלאם התפלג כבר בראשיתו , במאה השביעית , לסונים ולשיעים . הפילוגים האלה היו גדולים הרבה מהפילוגים ביהדות . על אף ההיסטוריה הארוכה שלהם , לא זכו הקראים מעולם למעמדם של הפרוטסטנטים בנצרות או למעמדם של השיעים באסלאם . תחילה היה נראה שהקראים אמנם מאיימים על אחדותה של היהדות , אבל האיום הזה היה קצר ימים , ולמן המאה האחת עשרה כבר לא היה בה בקראות משום יריב של ממש ליהדות הרבנית . הקראים אמנם הוסיפו להתקיים , אבל היו כת קטנה למדי . שינויים ניכרים ידעה הכת הקראית למן היווסדה , ובדיקתם של אלה היא אתגר גדול להיסטוריון שעניינו בתולדות הקראים : הרקע לייסוד הכת היה התנגדותם של חבריה לתורה שבעל פה ולתלמוד . בשלהי ימי הביניים ובראשית העת החדשה פיתחו הקראים מסורת הלכתית חשובה משלהם ; במאה העשירית ובמאה האחת עשרה , ימי 'תור הזהב' של הקראים , דגלו הקראים בירושלים בחיי עוני ובאורח חיים ספרטני , אבל לאחר זמן היו הקראים באיסטנבול , בקהיר ובחצי האי
|
|