|
|
Page:13
לעולם הסטיריאוטיפי של המעשיות' י . ולפיכך הוא נותן דעתו במיוחד על הלשון . שכן כשם שרובנו אנו מסתכלים בעולם על ידי סטיריא 1 טיפים , כן אנו מדברים על העולם בדפוסים קבועים של הלשון . 'מכיוון שהחשיבה בכוחה להתהוות רק על ידי מדיום , הרי אמנם ייתכן שאין אנו יכולים להגיע לידי פרפציית עולם חדשה , אלא אם כן יש בידנו לשון מפורקת , וממנה נחצוב דרכי מבע חדשים . וכן , נוסף לבעיה שהולם נראה קודם עוסק בה — צורך האמן לראות את העולם ראייה חדשה — נוצרת בעיה אחרת , שאולי היא עולה בחשיבותה על הקודמת לה , ועל כל פנים אינה מובדלת מזו : צורך האמן להשתמש בלשונו בדרך אחרת' . מכאן ואילך קריגר נאחז באידיאה האורגאניסטית , המונחת ביסוד משנתו של הולם , כדי שתשמש לו קריטריון יסודי כל אימת שהוא יוצא לדון במהותה של 'הביקורת החדשה , ' על הסוגיות השונות אשר בה . אולם הוא בהול כל כך לאחות את קרעיה של 'הביקורת החדשה' על פי םוגייתו הלשונית של הולם , עד שמזו הוא מתקין לעצמו מסכת הטעמות , שכולן נמתחות לתיזה הקויננזכםטואלית האורגאניםטית שלו . אלא שתוך כדי כך הוא מאפיל על הרקע הראשיתי האמיתי של 'עיונים , ' הספוג כולו מנהיות אישיות פסיכיות של מחברם , ומהן מתהווית זיקתו של הולם ללשון הפיוטית . בפרק הבא להלן בספר , המוקדש כולו להולם , נראה עד כמה נרתע הולם מלייחס למציאות האנושית ממדי עומק עצמיים , ועד כמה סלדה נפשו ביצירה האמנותית הנשמעת לעולמו החיצוני ולעולמו הפנימי של האדם כלממדים קיומיים ריאליים . תפיסתו האמנותית נעוצה בזיקתו הנפשית לדוגמה הכנסייתית של החטא הקדמון , המרוקנת את החיים מכל אמת ריאלית שלהם . הוא נכסף כל ימיו לאמנות בעלת מימד אחד , בדומה לציור הביזאנטיני הכנסייתי , או לציור המצרי הכוהני , אמנות שכולה מרוקנת מכל ממשות מציאותית ואינה אלא אחוזה ודבוקה בחזות סטאטית נצחית : בחזות החטא . 7 קריגר , שם , עמ' . 33 . 8 שם , עמ' . 44
|
|