|
|
Page:9
ל"עגונות , " לעומת זאת , תואר על ידו כ"השלמה" לטקסט . ( מבוא ל"מבחר מאמרים על יצירתו של עגנוך , עם עובד , , 1982 עמ' . ( 130 128 , 116 כמובן , לא התכוונתי מראש "להפוך את הסיפור על פניו" או למשוך תשומת לב לפירוש יוצא הדופן . למיטב הכרתי , הטקסט הסיפורי הוא שכפה זאת עלי . ואכן , מן הראוי לציין , כי במהלך השנים הפכו המאמרים , כולל המקורות שהבאתי , בסיס לעיונים של חוקרים נוספים , שהרחיבו את מסקנותי או הגיעו למסקנות אחרות , אך על תשתית זו . ( הלל וייס , "עגונות" - "בין גלוי לסמוי , " האוניברסיטה הפתוחה , ; 1979 ניצה בן דב , '" מחולת המוות' - בצל סלעי בראשית , " אהבות לא מאושרות , עם עובד , , 1997 עמ' . ( 354 327 עתה מוצגים בזאת המאמרים לשיפוטו של הקורא . ולבסוף חשוב להדגיש , כי מנקודת המבט המחקרית של זמננו גוברת " ההשתאות" לנוכח "המראות הנושנים" שעה שאנו מאזינים להלך הנפש שליווה את התקופה ההיא . בתקופה הנדונה בפרק הראשון נשמעים הלכי נפש רבים של ייאוש , בדידות , ולעתים אף אובדן תקווה בעתידם של העם ושל הספרות העברית . כשנפטר הסופר והעורך פרץ סמולנסקין בשנת , 1885 והוא כבן 43 שנים בלבד , אחרי שנים של מאמצים מרובים , כלכליים וספרותיים , לקיים את כתב העת " השחר" מאז ייסודו בווינה בשנת , 1868 הספידו המשורר י . ל . גורדון , שאף הוא התנסה בעריכה ובתסכוליה , וכתב קינה כואבת בשם "לנשמת עושה השחר" ( כל כתבי , שירים , דביר , , 1959 ע' שה - שו . ( יל"ג , שהוקיר את מפעלו של סמולנסקין , ואף פרסם ב"השחר" אחדים מן הנודעים בשיריו , הציג בקינתו את סמולנסקין כיוצר שהקריב את עצמו במלחמה למען עמו . הוא הציגו כמופת לסופר , שכל חייו הוקדשו לשליחותו למען העם , עד כי לא דאג כלל ל"שכר" כלשהו לעצמו ולמשפחתו . אף היצירה הספרותית בכללה הוצגה בכפל זיקתה לעם שבתוכו ובעבורו פועל הסופר : " אם האדם עץ השדה - העם יער , סופריו - עצי מאכל , ופרחיו - נדיביו . " הספרות היא , איפוא , כ"מאכל" חיוני לעם , אבל הסופר מסוגל ליצור ולקיים פעילות ספרותית כגון הוצאת כתבי עת , רק בתנאי שתתקיים זיקת גומלין עם סביבה תרבותית וספרותית חיה , פועלת ותומכת , עם "היער" שיש בו קוראים , אך גם "נדיבים" שיספקו לו תמיכה כלכלית . סמולנסקין היה , כפי שמעיד יל"ג , משולל תמיכה מעין זו . הוא היה אמנם "עץ עושה פרי , פרי הדר , " כלומר פרי מובחר . אך בהיעדרה של תמיכה נרחבת מצד עמו ונדיביו הוא היה כ"איש צמח , " שצמיחתו מתוכו בלבד , והתנשא בכוח רוחו ומאמציו הכבירים . אלא ש"מחוסר מים חיים , " סופו ש"אוכל" ומת , ומותו הוא תוצאה ועדות כאחת למצבם חסר החיים והחיוניות של העם וספרותו : " כי מה כל עמנו ומה ספרתו ? חלל גדול , ענק שוכב למעצבה : כל הארץ כולה מקום קבורתו וספריו - הכתובת על המציבה . " קינת נכאים זו , המשקפת גם את תחושתו של יל"ג באשר לגורלו שלו כמשורר ,
|
|