|
|
Page:8
וחלק שאפשר לצעוד עליו בביטחון , כמו עיוור הסבור שאין לפניו מכשול . אבל ביטחון זה אינו אלא אשליה . מה שנדחק לירכתי התודעה נותר מאיים כתהום פעורה , אשר מכילה את האפוקליפסה וסכנות לא צפויות אחרות . הרובד הדתי בלשון , משמע העוקץ האפוקליפטי שאליו מובילה הדינמיקה התיאולוגית , לא נעלם אלא הודחק ; הוא משוקע בקרב ילדינו , ויבוא הרגע שבו ייפקחו העיניים ויתברר שאי אפשר לרוקן את השפה העברית ממלאותה הדתית במחי החלטה . ריקון המלאות בשפה העברית - היא המלאות התיאולוגית , הטומנת בחובה את ההבטחה האפוקליפטית - פירושו "הפקרת השפה עצמה" ( שם . ( ניסיונם החוזר ונשנה של יחידים לכפור ברובד הדתי של השפה לא יצלח ; התהום לעולם תשוב ותיפער , והנפילה אליה תהיה הקורבן שיקריב הכלל . בעקבות שלום אפשר לטעון שכתיבת ספרות חילונית בלשון העברית גם היא תוצר של עיוורונה של התרבות הציונית - היא עושה אקטואליזציה וחילון של לשון מקודשת מבלי להבחין בתהום הפעורה לפניה . השימוש החילוני בלשון עלול להביא להתפוצצות - ואחריה יפרצו מטענים דתיים , גם משיחיים , אל פני השטח . מטענים אלו יביאו לפירוש המציאות בדרך מסוימת ובעקבותיו , התנבא שלום , להתנהגות הרת אסון . טקסטים חילוניים רבים מכחישים , במסגרת השיח הספרותי הלאומי ההגמוני , את הרובד התיאולוגי של השפה . אבל בעשותם כן הם גם מעלים , בעל כורחם , את המוכחש אל פני השטח ומראים דווקא את הזדקקותם הרבה למקורותיהם התיאולוגיים . הספרות הלאומית החילונית מאופיינת אפוא באמביוולנטיות עמוקה ביחס לדת . לעתים קרובות מדובר בספרות שלכאורה מתארת את ההוויה הישראלית הציונית חילונית , בלי להידרש לכוחות עליונים כלשהם המדריכים ומכוונים אותה ; אך לא פעם התשתית התיאולוגית פורצת ועולה - כך למשל אצל אמיר גלבע , פנחס שדה , אהרן אפלפלד , יאיר הורביץ , יונה וולך , רבקה מרים ובנימין שבילי ( בר יוסף , ( 279-247 , 2005 וכך אצל היוצרים והיוצרות שבהם יעסוק הספר . מרבית הספרות העברית במאה העשרים נכתבה ונקראה במסגרת התרבותית של הלאומיות הציונית המודרנית . היא הייתה חלק ממנה והייתה שותפה להנחותיה המרכזיות ולאתוס ההגמוני שלה . הציונות הייתה החממה שבה צמחה הספרות העברית . הספרות ינקה ממנה , בנתה אותה ולא פעם התגוששה אתה . בכך התאימה הספרות לאחת מהצהרותיו העיקריות של הזרם המרכזי בציונות לאורך המאה העשרים - הצהרת החילוניות . אבל לאמתו של דבר לא הצליחה הציונות להשתחרר מן המורשת התיאולוגית שלה . למעשה היא לא ביקשה כמעט מעולם את מה שנראה בהיסטוריה המודרנית כבלתי אפשרי - להבחין את הדת היהודית מן הלאום היהודי . כשקמה מדינת ישראל ב , 1948 היא הוגדרה לסירוגין "בית לאומי לעם היהודי" ו"מדינה יהודית . " שלא כבמדינות לאום אחרות , בישראל . 1 לדיון בתיאולוגיה הפוליטית ברומן הישראלי ראו פלד ( בדפוס . (
|
|