|
|
Page:9
תולדות ודברי ימים 1 א ] הסוקר את הדעות השונות שעלו בפילוסופיה החדשה בפרשת מהותה של ההיסטוריה , רואה ומבחין שלושה ראשי סוגים של דעות : ( 1 ) הדעה המיטאפיםית המבקשת למצוא את מקומה של ההיסטוריה בכלל השתלשלותה של התגלות הרוח והתפתחותה . דברה הגדול של דעה זו הוא TT - היגל' ועיקר תורפתה היא העמדת הזמן על יסודות של משמעויות , שאינן זמניות מעיקרן : ( 2 ) הדעה התוכנית , שעניינה הגדרת מהותו של התהליך ההיסטורי מצד נתוניו ומהותה של ההכרה ההיסטורית מצד מושאה של הכרה זו . שיטה זו ע ושה את האדם לראש עניינה של ההיסטוריה . עיקר תורפתה של דעה זו היא סכנת הסטייה הפסיכולוגיםטית' האורבת לה . מלבד זה אתה מוצא בה קושי זה , שאין כל אפשרות לעמוד מתוך עיון בתוכנה של ההיסטוריה על טיבה של ההכרה ההיסטורית ; ( 3 ) מתקלה זו מבקש להימלט הסוג השלישי , שדברו הוא ריקךט . כל עצמו של סוג זה הוא בניתוח הכלי המושגי של ההכרה ההיסטורית' רצוני לומר : המושג האינדיבידואלי . ההיסטוריה נתפסת מצד הרשות המדעית החדשה , המו צבת בכוח הכלי המושגי . עיקר הקושי שבתפיסה זו היא ההפרדה החותכת בין המדעים — מדעי טבע , שנדרשים למושגים כלליים , כנגד מדעי תרבות והים טוריה' שנזקקים למושגים אינדיבידואליים ; אבל גם זה , שאין בידה להסביר את זיקתה המיוחדת של המציאות ההיסטורית אל ההכרה ההיסטורית' על שום מה הכרה זו אינה קמה אלא על מושגים אינדיבידואליים בלבד . ועוד : מעולם לא יכלה השקפה זו למצוא את הגשר בין הערכים להשתלשלות הממשית מכאן , ובין הערכים למושגים האינדיבידואליים מכאן , ולהראות מפני מה
|
|
|