|
|
Page:8
בקהל עמי התרבות מבחינה היסטורית מדעית , היתה מגמתו של יה"ש להוכיח בדרך חקר ההיסטוריה את חוקיותה של תביעתו לתיקון היהדות ( בזה הושפע במידה לא מועטה מאברהם גייגר . ( וזאת עשה בשתי דרכים : ( א ) על ידי מחקר נוקב ואכזרי ניסה לערער את קביעתה של המסורת , שהתורה שבעל פה היא סמכות אלוהית נצחית שאינה ניתנת לתיקון ולשינוי . בחקירותיו חשף את מחדליהם של נושאי התורה שבעל פה , את שגיאותיהם ושיבושיהם בהבנת הטקסט המקראי ובהבנת כוונת המשנה וכיוצא באלה . בלשון המעשה יצא להוכיח , שהתלמוד והספרות הרבנית הם בני זמנם ופרי מעלליהם של בני אדם , ולכן אין קביעותיהם נצחיות אלא בנות חלוף ; ( ב ) הוא הקדיש מאמרים לגילוים של תופעות ליבראליות בתוך תולדות היהדות , הן בדעות והן בתגובות של אישים . על ידי כך יצא להוכיח שהמחקר החופשי והעירעור הליבראלי אינם נטע זר ביהדות אלא תופעת קבע בה . אף כאן הושפע מגייגר , שגם לו קסמו אישים יוצאי דופן בהיסטוריה של עמנו , שחתרו כביכול נגד הזרם המסורתי . קאטיגוריה השכלתית שנייה היתה נר לרגליו של יה"ש , והיא האמת המדעית . זוהי בעיניו סמכות בלעדית ולאורה חייבים אנו לבחון את הכול . המחשבה היהודית עד העת החדשה ראתה את המסורת כאבן בוחן לכל דבר , כסמכות עליונה שהמדע כפוף לה 1 באה ההשכלה והעמידה את 'האמת הצרופה , ' את האמת המדעית בראש סולם ערכיה . אלא שבדור הראשון לא היתה ההשכלה עקבית בקביעתה זו ונכנעה למסורת , אף כשלא יכלה לפרשה פירוש מדעי . כך אנו רואים , למשל , במשנתם של הרנ"ק , של שי"ר ושל שד"ל . יה"ש שנא שנאת מוות את המשכילים שפסחו על שתי הסעיפים . מסורות שאינן תואמות את האמת המדעית אינן אלא בנות זמנן , ואי אפשר לשוות להן סטאטוס של אמת נצחית . יותר מכל קודמיו מעתיק יה"ש את הסמכות הרעיונית של היהדות מהמסורת אל המדע .
|
|