|
|
Page:12
ובעבודה לא פשוטה , התגבשו הקבוצות , התבהרו הנושאים , החל הגישוש אחר שיווי המשקל של כל קבוצה על החבל הדק שבין התיאוריה לקליניקה , ולבסוף נקבע יום העיון לאוקטובר . 2010 יום העיון היה מוצלח בעבור הקהל , ולא פחות מכך , גם בעבורנו . נראה כי הטרימסטר הראשון של ההיריון שלנו הסתיים בהצלחה , ומבדיקת אולטרה–סאונד מאולתרת שערכתי אחרי יום העיון , הסתבר שכולנו נשארנו בחיים ושאפשר להמשיך ולהתפתח . מאז אנחנו שוקדות , באיטיות נמרצת , על הבשלת הריאות של ההרצאות המדוברות מיום העיון , כדי שיוכלו לנשום באופן עצמאי ויצאו לשוטט בעולם - כספר . הכותבות והכותב שרעיונותיהם מופיעים כאן הם חלק קטן מצוות גדול בהרבה . הם שביצעו את מלאכת הכתיבה . אך מלאכתם לא היתה מתאפשרת לולא החשיבה המקדימה , שהיו לה שותפות רבות נוספות מנשות הצוות , ובעקיפין - גם הצוות כולו . הספר מחולק לאחד–עשר פרקים המקשרים בין התיאוריה והקליניקה . הדוגמאות הקליניות נכתבו בהתאם לדרישות השמירה על סודיות מקצועית . הפרק הראשון , החוויה של הילד האוטיסט והתנועה לעבר ארגון פוסט-אוטיסטי , נכתב על ידי תמי פולק – עובדת סוציאלית קלינית . פרק מבוא זה משמש כאכסדרת כניסה אל המרחב האוטיסטי הייחודי והזר , שאינו מתאפיין בהכנסת אורחים , ושההתמצאות בו אינה אינטואיטיבית , אלא דורשת ערכת הישרדות מיוחדת . השהות במבואה זו תאפשר להאיר מזוויות שונות את השערים השונים שייפתחו , בזה אחר זה , בפרקים שאחריו . הכותבת מציגה מפה ראשונית של המרחב האוטיסטי , ומניחה את הקואורדינאטות הבסיסיות לחשיבה הפסיכואנליטית–התפתחותית על אופנות זו של " היות" בעולם . דוגמאות קליניות מצביעות על דילמות תיאורטיות וקליניות מהותיות שהפרספקטיבה מעלה . הפרק השני , מבנה המענה הטיפולי הרב-מקצועי לילדים אוטיסטים בגיל הרך , נכתב על ידי פם יוגב–פלטק – פסיכולוגית קלינית . הכותבת מציגה את המודל המעשי המממש את הרציונל הפסיכואנליטי–התפתחותי שעומד בבסיס הרשת הטיפולית הצפופה הנדרשת , להבנתנו , כמענה טיפולי לצורכי הילדים . הכותבת
|
|