|
|
Page:12
בגיליון העוקב , גיליון דצמבר , 1974 וחתומים עליו לורנס האלוויי , מקס קוזלוף , רוזלינד קראום , ג'וזף מאשק , אנט מיקלסון - מאושיות עולם האמנות של אותם ימים . ( Richmond , 2005 : 26 ) הסקנדל השפיע על מערכת העיתון עוד זמן רב , ולאחר כשנה של חיכוכים וצרימות , פרשו הנשים העורכות מחברותן במערכת . גם חוקרת האמנות הבולטת סינדי נמסר , מעורכות כתב העת The Feminist Art Journal כתבה בעקבות פרסום התצלום מאמר מערכת ובו ביקורת שלילית , ואף פוגענית . היא תיארה את בנגליס כיוצרת שאיננה בטוחה בדרכה האמנותית והפמיניסטית , כאמנית שמנצלת את הבמה שניתנה לה מעל דפי כתב עת מבוסס בעולם האמנות כדי לזכות בתשומת לב באופן שמבזה את הגוף הנשי . ( Nemser , 1974 ) למרבה הצער , הנושאים הפמיניסטיים שבהם ביקשה בנגליס לטפל באמצעות התצלום , והביקורת הברורה שגולמה בו - לא זכו כמעט לתגובות ענייניות ורציניות . כך , למשל , התנוחה האסרטיבית של האישה , שכמו נדחפת בכוח לתפקידים ולמקומות שאינה מורשה להיכנס אליהם , מבקשת להעלות את בעיית ההדרה של נשים מרוב מוסדות האמנות של התקופה , שנטו להציג עבודות של אמנים גברים בלבד . השימוש בגופה של האמנית עצמה הוא מטאפורה למגוון היכולות , הכוחות והשפעה של יצירתיות נשית והצבעה אמיצה על חשיבותה של הכללת מחצית האוכלוסייה - הנשים - בתוך השיח והתרבות הכלליים . בנוסף , בנגליס ביקשה להדגיש את סוגיית זכותה של כל אישה לפעול כסובייקט חופשי ללא השפעת לחצים חיצוניים : הציפייה החברתית שתהיה רעיה , אם , או כל הוויה אחרת , אל מול היכולת המועטה של נשים לבחור לפעול וליצור באופן יוצא דופן או אפילו פרובוקטיבי , כפי שעשו לא מעט אמנים גברים ביצירותיהם מאותן שנים . גם תנוחת גופה והבעת פניה של האמנית היו מגמתיות - הן חיקו תנוחות של נשים בפרסומות ובתעשיית הפורנוגרפיה , המנצלות את גוף האישה ומדכאות אותה מבחינה פיזית , פסיכולוגית , כלכלית וחברתית . דומה כי כל הסוגיות הללו , ונוספות מסוגן , נעלמו והתפוגגו כליל תחת המעטה החיצוני של הפרובוקטיביות שהעמידה האמנית ( לדיון נוסף על אודות היצירה ועמדתה של האמנית ראו עמוד . ( 46 תגובות רבות על היצירה המשיכו להדהד בעולם האמנות ובשיח הפמיניסטי והציבורי , אך דבר אחד ניתן לקבוע בבירור : בין אם הסוגיה שהיא מעלה חינה אתית , אסתטית או פוליטית במהותה , היצירה של בנגליס היכתה בעצב חשוף
|
|