|
|
Page:11
ומתבוננת בתושבים כשחקנים חברתיים פעילים של המרחב העירוני ולא רק כמשתמשיו הסבילים . במאמרה איזנברג מנתחת פרקטיקות אלו כמחאה וכהתנגדות למגמות הניאו ליברליות המאפיינות את עידן הגלובליזציה ויוצרות עיר מנותקת ומנתקת מחוויות יומיומיות קונקרטיות . בכינון הגינות הקהילתיות ובתחזוקתן מבקשים תושבי העיר , בעיקר ממעמד חברתי כלכלי נמוך , להבטיח את זכותם לחיות בעיר ולייצר בה מרחבים בעלי צביון קהילתי שאינם מוכפפים להיגיון זה של הרכוש הפרטי . איזנברג מוצאת שפעילויות אלו נעות על הציר שבין פרקטיקות של הישרדות לפרקטיקות של מחאה ורואה בהן ביטויים של פוליטיקה אורבנית ופוליטיקה של זיכרון אלטרנטיבי . שני המאמרים שהוזכרו מדגישים את הממד הקולקטיבי של הזיכרון ואת השלכותיו על המרחב , ולפיכך ההבחנה בין זיכרון קולקטיבי להיסטוריה כשני ייצוגים נפרדים של העבר ( Halbwach 1992 ) חשובה לענייננו ; ההיסטוריה מוגדרת כלימוד מדעי של העבר המנותק מהמציאות הסוציו פוליטית המיידית , ואילו זיכרון קולקטיבי הוא חלק אורגני מהחיים החברתיים ומשתנה בתגובה ליחסי הכוחות החברתיים . ( hooks 1990 ; Halbwach 1992 ) בהקשר זה טוען ג'קי פלדמן במאמר השלישי בשער זה שמבט דיאכרוני והשוואתי על המרחב המונומנטלי ועל השינויים המתחוללים בו עשוי לתרום לחקר ההנצחה הלאומית בת זמננו . במאמרו הוא נדרש לשני אתרי הנצחה איקוניים בחברה הישראלית : מתחם יד ושם המנציח את זיכרון השואה ובית הקברות הלאומי והחלקה הצבאית בהר הרצל . בניתוחו הביקורתי מצביע פלדמן על השינויים באופני המרחיב ( spatialization ) של הזיכרון הקולקטיבי בישראל , ומתוך בחינה השוואתית עם המסר שהועבר בעת הקמת שני האתרים בשנות החמישים , הוא טוען שנופי הזיכרון של המאה ה 21 משקפים את השינוי שחל בתפיסת הגבורה והקורבנות בנרטיב הישראלי ההגמוני מאז ועד היום . אכן , העיסוק הרב במשמעויות המרחביות של הזיכרון מעיד שהזיכרון שינה את פניו : כפי שגורס פייר נורה , ( 1993 ) מחוזות זיכרון ( lieux de memoire ) מיוצרים מפני שאין עוד סביבות זיכרון . ( milieux de memoire ) לדבריו , תופעות כמו כלל עולמיות , דמוקרטיזציה ותקשורת שמו קץ לאידיאולוגיות הזיכרון המבטיחות מעבר סדיר , רציף ובלתי מופרע מהעבר אל העתיד . מאחר שאיננו חיים בהווה את אירועי הזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי שלנו , עולה צורך לייחד להם מחוזות של זיכרון , ומעתה שוב איננו נמצאים בתוך ההתרחשות האמיתית אלא בתוך ההיסטוריה . מחוזות זיכרון אלו - הלובשים צורות כגון אנדרטאות , ארכיונים , ימי זיכרון וטקסי זיכרון - מתהווים כשהזיכרון הספונטני והיומיומי אינו קיים עוד , ועל כן מרחוב הזיכרון מסייע בהפיכתו לחלק מההיסטוריה . ( Padan 2004 ) השער השני - "תכנון מלמעלה : הרס יצירתי , בנייה ושיקום" - עוסק בתהליכים מרחביים שיוזם הממסד , אך לא רק בהקשר ההיסטורי אלא גם
|
|
|