|
|
Page:13
בד בבד עלו בי תהיות ושאלות רבות נוספות : כיצד נסביר את העובדה שבצד צמחי הבר העונתיים נאספו אל המטבח הפלסטיני הישראלי גם מאכלים ומרכיבים שאינם נחלתו ההיסטורית , כגון מקרוני , לזניה , תבשילים סיניים , מעדני חלב , קורנפלקס , עוגות ביתיות , שניצלים , פיצה ופשטידות המאכלסים מדפים במקרר ובמזווה , תוך שהם עוברים עיבוד והתאמה לחך הפלסטיני ? האם יש לראותם כחלק מן המטבח הפלסטיני ? האם חלקם בתפריט מצביע על כך שמטבח זה מאבד את צביונו הלאומי המסורתי ? האם נוכחותם מרמזת על כך שהחברה הפלסטינית בישראל נמצאת בתהליך של חיפוש זהות עצמית , של ניסיון להגדיר את מקומה בין ישראליות ובין ישות פלסטינית מובחנת ? ואולי תהליך זה משקף מגמות גלובליות וחשיפה לעולם שתרבותו הומוגנית יותר ? ומה אפשר ללמוד מן המטבח הפלסטיני על היהודים ועל תרבותם , על הישראליות הנרקמת בגבולות מדינת ישראל ? שאלות אלו , שהחלו להעסיק אותי גם ברובד האישי ולא רק בתחום עיסוקי המקצועי כסוציולוגית , הקשו עלי את הכתיבה , לעתים עד כדי שיתוק : מחר גיסא , חשתי מנותקת מן התרבות הערבית , ולא פעם חשבתי שתהיה זו חוצפה לכתוב ספר על המטבח הפלסטיני בישראל ; מאידך גיסא , חשתי מעורבות יתר , קרבה וחיבה לאנשים שפגשתי . בתחושות אלה נמהלו גם בושה ומבוכה . לא פעם , כשחזרתי מראיונות בכפרים , חשתי בושה על כך שכה קרוב אלי חיים אנשים בתנאים המזכירים את העולם השלישי ; בלא כבישים הגונים , תשתית נאותה או מערכת חינוך ראויה . את המועקה שלי היטיבה לתאר חברה שנהגה לשאול אותי בכל פעם שנשמעתי לה מדוכדכת : " שוב היית בחו"ל " ? אני , בניגוד לעיתונאים שסמירה אירחה בביתה , לא רציתי לכתוב על אסקימוסים ועל חוץ לארץ ולא רציתי לנכס אוכל שאיננו שלי ולהפכו לשלי . באמצעות הכרת המטבח הערבי הישראלי חיפשתי דרך להבין ולהציג תרבות המתקיימת , מתחדשת ומוגדרת כל פעם מחדש לנוכח מציאות יהודית ופלסטינית באזור . שטחתי בפניכם את ההתלבטויות , המועקות וההיסוסים שליוו אותי בעת כתיבת הספר ולו כרי שתסיימו את קריאת ספר זה בידיעה שאוכל איננו רק מקבץ של חלבונים , פחמימות , ויטמינים וקלוריות
|
|