|
|
Page:10
בישול ? אז מה את כותבת " ? ובו ברגע היא נזכרה : "נכון , אמרת לי שאת סוציולוגית ואת רוצה להכיר אותנו דרך האוכל ולהבין איך המטבח שלנו השתנה מאז שאנחנו חיים צד בצד . אני שכחתי . חשבתי שאת עוד עיתונאית שבאה , שואלת , רושמת וכותבת על האוכל שלנו בעיתון כאילו היינו אסקימוסים . " היא צחקה צחוק קצר והוסיפה.- " לפעמים הן כותבות כאילו זה היה אוכל של אמא שלהן , ואפילו לא מזכירות אותנו . " משפט אחד מדברי סמירה הדהד במוחי יותר מכל משפט אחר ששמעתי במאה הראיתות שערכתי : "מאז שאנחנו חיים צד בצר . " לכאורה הבדל דק מ"לחיות כאן יחד , " כפי שהצגתי אני את הדברים , אך ביטוי המעיד על ראייה שונה של המציאות . בעוד אני הצגתי זווית ראייה אידיאולוגית ציונית , הציגה סמירה בצורה מעודנת את המציאות שלה ; היא לא אמרה "מאז שאנחנו חיים לצדכם , " מה שהיה מדגיש את האי שוויון ביחסים שביני לבינה , אלא נתנה ביטוי למרחק שבינינו בלי לומר בגלוי שהמציאות , שבה יש לישראליות משקל יתר על פני הערביות , מפלה אותה . מסיבות אלו , כתיבת ספר על אוכל ערבי על ידי ישראלית יהודייה ממוצא אשכנזי היתה משימה קשה . אובייקטיבית ככל שאהיה , נייטרלית וקשובה למידע הזורם אלי , האם אצליח להשיל מעלי את המטענים התרבותיים , את הסטריאוטיפים ואת התפיסות לגבי המיעוט הערבי שניטעו בי בשנות חיי כאן ? היהיו אלו עיניים יהודיות שיתבוננו וחך אשכנזי שיטעם ? מנגד , קסמה לי האפשרות לחדור אל עולם לא לי , עולם הקרוב אלי גיאוגרפית - לעתים עד כדי נסיעה של עשר דקות מביתי - אך בו זמנית רחוק ממני , סגור בפני וקשה לגישור ; עולם שהגיאוגרפיה שלו אינה חלק מזו שלי ; עולם המורכב מכפרים ומערים שאינם יותר משמות מטושטשים על שלטים המציינים פניות שמעולם לא פניתי בהן , ושהתרבות שלו - על הריחות הבוקעים מן הבתים , מנהגי הלבוש והנימוסים , כללי האירוח וההליכות היום יומיות - זרה לי . בסופו של דבר גברה הסקרנות על החשש . מלאת רצון להכיר את מי שחולק עמי אדמת מריבה ומודעת לצורך ללמוד קודים זרים ולתת למילים מוכרות פירוש שונה כדי שאשכיל להבין דברים לאשורם ,
|
|