|
|
Page:760
פרק ב א ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו : ב ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך : ג ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את-החלום : ד וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדך ופשרא נחוא : ה ענה מלכא ואמר לכשדאי מלתא מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון : ו והן חלמא ופשרה תהחון מתנן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן-קדמי להן חלמא ופשרה החוני : ז ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה : ח ענה מלכא ואמר מן-יציב ידע אנה די עדנא אנתון זבנין כל-קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא : ט די הן-חלמא לא תהודענני חדה-היא דתכון ומלה כדבה ושחיתה הזדמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני : י ענו כשדאי קדם-מלכא ואמרין לא-איתי אנש על-יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל-קבל די כל-מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל-חרחם ואשף וכשדי : יא ומלתא די-מלכה שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם-בשרא לא איתוהי : יב כל-קבל דנה מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל : יג ודתא נפקת וחכימיא מתקחלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה : יד באדין דניאל התיב עטא וטעם לאריוך רב-טבחיא די מלכא די נפק לקחלה לחכימי בבל : טו ענה ואמר לאריוך שליטא דימלכא על-מה דתא מהחצפה מן-קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל : טז ודניאל על ובעה מן-מלכא די זמן ינתן-לה ופשרא להחויה למלכא : יז אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע : יח ורחמין למבעא מן-קדם אלה שמיא על-רזה דנה די לא יהבדון דניאל וחברוהי עם-שאר חכימי בבל : יט אדין לדניאל בחזוא די-ליליא רזה גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא : כ ענה דניאל ואמר להוא שמה די-אלהא מברך מן-עלמא ועד-עלמא די חכמתא וגבורתא די לה-היא : כא והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה : כב הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא : כג לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי וכען הודעתני די-בעינא מנך די-מלת מלכא הודעתנא : כד כל-קבל דנה דניאל על על-אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל וכן אמר-לה לחכימי בבל אלתהובד העלני קדם מלכא ופשרא למלכא אחוא : כה אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל
|
|
|