|
|
Page:698
פרק כז א אל-תתהלל ביום מחר כי לא-תדע מה-ילד יום : ב יהללך זר ולא-פיך נכרי ואל-שפתיך : ג כבד-אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם : ד אכזריות חמה ושטף אף ומי יעמד לפני קנאה : ה טובה תוכחת מגלה מאהבה מסתרת : ו נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא : ז נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל-מר מתוק : ח כצפור נודדת מן-קנה כן-איש נודד ממקומו : ט שמן וקטרת ישמח-לב ומתק רעהו מעצת-נפש : י רעך ורע אביך אלתעזב ובית אחיך אל-תבוא ביום אידך טוב שכן קרוב מאח רחוק : יא חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר : יב ערום ראה רעה נסתר פתאים עברו נענשו : יג קח-בגדו כי-ערב זר ובעד נכריה חבלהו : יד מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים קללה תחשב לו : טו דלף פרק כו א כשלג בקיץ וכמטר בקציר כן לא-נאוה לכסיל כבוד : ב כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לו תבא : ג שוט למוס מתג לחמור ושבט לגו כסילים : ד אל-תען כסיל כאולתו פן-תשוה-לו גם-אתה : ה ענה כסיל כאולתו פן-יהיה חכם בעיניו : ו מקצה רגלים חמס שתה שלח דברים ביד-כסיל : ז דליו שקים מפמח ומשל בפי כסילים : ח כצרור אבן במרגמה כן-נותן לכסיל כבוד : ט חוח עלה ביד-שכור ומשל בפי כסילים : י רב מחולל-כל ושכר כסיל ושכר עברים : יא ככלב שב על-קאו כסיל שונה באולתו : יב ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו : יג אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחבות : יד הדלת תמוב עלצירה ועצל על-מחתו : טו טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל-פיו : טז חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם : יז מחזיק באזני-כלב עבר מתעבר על-ריב לא-לו : יח כמתלהלה הירה זקים חצים ומות : יט כן-איש רמה את-רעהו ואמר הלא-משחק אני : כ באפס עצים תכבה-אש ובאין נרגן ישתק מדון : כא פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדינים לחרחר-ריב : כב דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי-בטן : כג כסף סיגים מצפה על-חרש שפתים דלקים ולב-רע : כד בשפתיו ינכר שונא ובקרבו ישית מרמה : כה כי-יחנן קולו אל-תאמןבו כי שבע תועבות בלבו : כו תכמה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל : כז כרה-שחת בה יפל וגלל אבן אליו תשוב : כח לשון-שקר ישנא דכיו ופה חלק יעשה מדחה : לפני-רשע : כז אכל דבש הרבות לא-טוב וחקר כבדם כבוד : כח עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו :
|
|
|