|
|
Page:590
פרק ד א וירע אל-יונה רעה גדולה ויחר לו : ב ויתפלל אל-יהוה ויאמר אנה יהוה הלוא-זה דברי עד-היותי על-אדמתי על-כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל-חנון ורחום ארך אפים ורב-חסד ונחם על-הרעה : ג ועתה יהוה קח-נא את-נפשי ממני כי טוב מותי מחיי : ד ויאמר יהוה ההיטב חרה לך : ה ויצא יונה מן-העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סכה וישב תחתיה בצל עד אשר יראה מה-יהיה בעיר : ו וימן יהוה-אלהים קיקיון ויעל מעל ליונה להיות צל על-ראשו להציל לו מרעתו וישמח יונה על-הקיקיון שמחה גדולה : ז וימן האלהים תולעת בעלות השחר למחרת ותך את-הקיקיון וייבש : ח ויהי כזרח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית ותך השמש על-ראש יונה ויתעלף וישאל את-נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי : ט ויאמר אלהים אל-יונה ההיטב חרה-לך על-הקיקיון ויאמר היטב חרה-לי עד-מות : י ויאמר יהוה אתה חסת על-הקיקיון אשר לא-עמלת בו ולא גדלתו שבן-לילה היה פרק ג א ויהי דבר-יהוה אל-יונה שנית לאמר : ב קום לך אל-נינוה העיר הגדולה וקרא אליה אתהקריאה אשר אנכי דבר אליך : ג ויקם יונה וילך אל-נינוה כדבר יהוה ונינוה היתה עירגדולה לאלהים מהלך שלשת ימים : ד ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת : ה ויאמינו אנשי נינוה באלהים ויקראו-צום וילבשו שקים מגדולם ועד-קטנם : ו ויגע הדבר אל-מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על-האפר : ז ויזעק ויאמר בנינוה מחעם המלך וגדליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל-יטעמו מאומה אל-ירעו ומים אל-ישתו : ח ויתכמו שקים האדם והבהמה ויקראו אל-אלהים בחזקה וישבו איש מדרכו הרעה ומן-החמס אשר בכפיהם : ט מי-יודע ישוב ונחם האלהים ושב מחרון אפו ולא נאבד : י וירא האלהים את-מעשיהם כי-שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על-הרעה אשר-דבר לעשות-להם ולא עשה : עלי עברו : ה ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל-היכל קדשך : ו אפפוני מים עד-נפש תהום יסבבני סוף חבוש לראשי : ז לקצבי הרים ירדתי הארץ ברחיה בעדי לעולם ותעל משחת חיי יהוה אלהי : ח בהתעחף עלי נפשי את-יהוה זכרתי ותבוא אליך תפלתי אל-היכל קדשך : ט משמרים הבלי-שוא חסדם יעזבו : י ואני בקול תודה אזבחה-לך אשר נדרתי אשלמה ישועתה ליהוה : יא ויאמר יהוה לדג ויקא את-יונה אל-היבשה :
|
|
|