|
|
Page:541
פרק כא א ויהי דבר-יהוה אלי לאמר : ב בן-אדם שים פניך דרך תימנה והחף אל-דרום והנבא אליער השדה נגב : ג ואמרת ליער הנגב שמע דבר-יהוה כה-אמר אדני יהוה הנני מצית-בך אש ואכלה בך כל-עץ-לח וכל-עץ יבש לא-תכבה להבת שלהבת ונצרבו-בה כל-פנים מנגב צפונה : ד וראו כל-בשר כי אני יהוה בערתיה לא תכבה : ה ואמר אהה אדני יהוה המה אמרים לי הלא ממשל משלים הוא : ו ויהי דבר-יהוה אלי לאמר : ז בן-אדם שים פניך אלירושלם והחף אל-מקדשים והנבא אל-אדמת ישראל : ח ואמרת לאדמת ישראל כה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע : ט יען אשר-הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל-כל-בשר מנגב צפון : י וידעו כל-בשר כי אני יהוה הוצאתי חרבי מתערה לא תשוב עוד : יא ואתה בן-אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם : יב והיה כי-יאמרו אליך על-מה אתה נאנח ואמרת אל-שמועה כי-באה ונמס כל-לב ורפו כל-ידים וכהתה כל-רוח וכל-ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה : יג ויהי דבר-יהוה אלי לאמר : יד בן-אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני אמר חרב חרב הוחדה וגם-מרוטה : טו למען טבח טבח הוחדה למען-היה-לה ברק מרחה או נשיש שבט בני מאסת כל-עץ : טז ויתן אתה למרטה לתפש בכף היא הוחדה חרב והיא מרחה לתת אותה ביד-הורג : יז זעק והילל בן-אדם כי-היא היתה בעמי היא בכל-נשיאי ישראל מגורי אל-חרב היו את-עמי לכן ספק אל-ירך : יח כי בחן ומה אם-גם-שבט מאסת לא יהיה נאם אדני יהוה : יט ואתה בן-אדם הנבא והך כף אל-כף ותכפל חרב שלישתה חרב חללים היא חרב חלל הגדול החדרת להם : כ למען למוג לב והרבה המכשלים על כל-שעריהם נתתי אבחת-חרב אח עשויה לברק מעחה לטבח : כא התאחדי הימני השימי השמילי אנה פניך מעדות : כב וגם-אני אכה כפי אל-כפי והנחתי חמתי אני יהוה דברתי : כג ויהי דבריהוה אלי לאמר : כד ואתה בן-אדם שים-לך שנים דרכים לבוא חרב מלך-בבל מארץ אחד יצאו שניהם ויד ברא בראש דרך-עיר ברא : כה דרך תשים לבוא חרב את רבת בני-עמון ואת-יהודה בירושלם בצורה : כו כי-עמד מלך-בבל אל-אם הדרך בראש שני הדרכים לקסם-קסם קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד : כז בימינו היה הקסם ירושלם לשום כרים לפתח פה ברצח להרים קול בתרועה לשום כרים על-שערים לשפך סללה לבנות דיק : כח והיה להם כקסם-שוא בעיניהם שבעי שבעות להם והוא-מזכיר עון להתפש : כט לכן כה-אמר אדני יהוה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חחאותיכם בכל עלילותיכם יען הזכרכם בכף תתפשו : ל ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר-בא יומו בעת
|
|
|