|
|
Page:518
ומדקרים בחוצותיה : ה כי לא-אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל : ו נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל-תדמו בעונה כי -עת נקמה היא ליהוה גמול הוא משלם לה : ז כוס-זהב בבל ביד-יהוה משכרת כל-הארץ מיינה שתו גוים על-כן יתהללו גוים : ח פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא : ט רפאנו רפאנו את-בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי-נגע אל -השמים משפטה ונשא עד-שחקים : י הוציא יהוה את-צדקתינו באו ונספרה בציון את-מעשה יהוה אלהינו : יא הברו החצים מלאו השלטים העיר יהוה את-רוח מלכי מדי כי-על-בבל מזמתו להשחיתה כי-נקמת יהוה היא נקמת היכלו : יב אל-חומת בבל שאו-נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם-זמם יהוה גם-עשה את אשר-דבר אל-ישבי בבל : יג שכנת על-מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך : יד נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם-מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד : טו עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים : טז לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה-ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו : יז נבער כל-אדם מדעת הביש כל-צרף מפסל כי שקר נסכו ולא-רוח בם : יח הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו : יט לא-כאלה חלק יעקוב כי-יוצר הכל הוא ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו : כ מפץ-אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות : כא ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו : כב ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה : כג ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים : כד ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל-רעתם אשר-עשו בציון לעיניכם נאם יהוה : כה הנני אליך הר המשחית נאם-יהוה המשחית את-כל-הארץ ונטיתי את-ידי עליך וגלגלתיך מן-המלעים ונתתיך להר שרפה : כו ולא-יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי-שממות עולם תהיה נאם-יהוה : כז שאו-נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו-סוס כילק סמר : כח קדשו עליה גוים את-מלכי מדי את-פחותיה ואת-כלסגניה ואת כל-ארץ ממשלתו : כט ותרעש הארץ ותחל כי קמה על-בבל מחשבות יהוה לשום את-ארץ בבל לשמה מאין יושב : ל חדלו -גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה : לא רץ לקראת-רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי-נלכדה עירו מקצה : לב והמעברות נתפשו ואת-האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו : לג כי -כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת-בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת-הקציר לה : לד אכלני הממני נבוכדראצר מלך בבל
|
|
|