|
|
Page:516
פרק נ א הדבר אשר דבר יהוה אל-בבל אל-ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא : ב הגידו בגוים והשמיעו ושאו-נס השמיעו אל-תכחדו אמרו -נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה : ג כי עלה -עליה גוי מצפון הוא-ישית את-ארצה לשמה ולא-יהיה יושב בה מאדם ועד-בהמה נדו הלכו : ד בימים ההמה ובעת ההיא נאם-יהוה יבאו בני-ישראל המה ובני-יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת-יהוה אלהיהם יבקשו : ה ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל-יהוה ברית עולם לא תשכח : ו צאן אבדות היו עמי רעיהם התעום הרים שובבום מהר אל-גבעה הלכו שכחו רבצם : ז כל-מצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה-צדק ומקוה אבותיהם יהוה : ח נדו מתוך בבל ומארץ כשדים צאו והיו כעתודים לפני-צאן : ט כי הנה אנכי מעיר -ומעלה על-בבל קהל-גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם : י והיתה כשדים לשלל כל-שלליה ישבעו נאם-יהוה : יא כי תשמחו כי תעלזו שסי נחלתי כי תפושו כעגלה דשה ותצהלו כאברים : יב בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה : יג מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על-בבל ישם וישרק על-כל-מכותיה : יד ערכו על-בבל סביב כל-דרכי קשת ידו אליה אל-תחמלו אל-חץ כי ליהוה חטאה : טו הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו אשיותיה נהרסו חומותיה כי - נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו-לה : טז כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל-עמו יפנו ואיש לארצו ינוסו : יז שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל : יח לכן כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל-מלך בבל ואל-ארצו כאשר פקדתי אל-מלך אשור : יט ושבבתי את-ישראל אל-נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו : כ בימים ההם -ובעת ההיא נאם-יהוה יבקש את-עון ישראל ואיננו ואת-חחאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר : כא על-הארץ מרתים עלה עליה ואל-יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם-יהוה ועשה ככל אשר צויתיך : כב קול מלחמה בארץ ושבר גדול : כג איך נגדע וישבר פחיש כל-הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים : כד יקשתי לך וגם- מבקשי נפשם והבאתי עליהם רעה את-חרון אפי נאם-יהוה ושלחתי אחריהם את-החרב עד כלתי אותם : לח ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם-יהוה : לט והיה באחרית הימים אשיב את -שבות עילם נאם-יהוה :
|
|
|