|
|
Page:382
פרק כא א ויהי אחר הדברים האלה כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל אצל היכל אחאב מלך שמרון : ב וידבר אחאב אל-נבות לאמר תנה-לי את-כרמך ויהי-לי לגן-ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו אם טוב בעיניך אתנה-לך כסף מחיר זה : ג ויאמר נבות אל-אחאב חלילה לי מיהוה מתתי את-נחלת אבתי לך : ד ויבא אחאב אלביתו סר וזעף על-הדבר אשר-דבר אליו נבות היזרעאלי ויאמר לא-אתן לך את-נחלת אבתי וישכב על-מחתו וימב את-פניו ולא-אכל לחם : ה ותבא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו מהזה רוחך סרה ואינך אכל לחם : ו וידבר אליה כי-אדבר אל-נבות היזרעאלי ואמר לו תנהלי את-כרמך בכסף או אם-חפץ אתה אתנה-לך כרם תחתיו ויאמר לא-אתן לך את-כרמי : ז ותאמר אליו איזבל אשתו אתה עתה תעשה מלוכה על-ישראל קום אכל-לחם ויטב לבך אני אתן לך את-כרם נבות היזרעאלי : ח ותכתב ספרים בשם אחאב ותחתם בחתמו ותשלח ספרים אל-הזקנים ואל-החרים אשר בעירו הישבים את-נבות : ט ותכתב במפרים לאמר קראו-צום והושיבו את-נבות בראש העם : י והושיבו שנים אנשים בני-בליעל נגדו ויעדהו לאמר ברכת אלהים ומלך והוציאהו וסקלהו וימת : יא ויעשו אנשי עירו הזקנים והחרים אשר הישבים בעירו כאשר שלחה אליהם איזבל כאשר כתוב במפרים אשר שלחה אליהם : יב קראו צום והשיבו את-נבות בראש העם : יג ויבאו שני האנשים בני-בליעל וישבו נגדו ויעדהו אנשי הבליעל את-נבות נגד העם לאמר ברך נבות אלהים ומלך ויצאהו מחוץ לעיר ויסקלהו באבנים וימת : יד וישלחו אל-איזבל לאמר סקל נבות וימת : טו ויהי כשמע איזבל כי-סקל נבות וימת ותאמר איזבל אל-אחאב קום רש את-כרם נבות היזרעאלי אשר מאן לתת-לך בכסף כי אין נבות חי כי-מת : טז ויהי כשמע אחאב כי מת נבות ויקם אחאב לרדת אל-כרם נבות היזרעאלי לרשתו : יז ויהי דבר-יהוה אל-אליהו התשבי לאמר : יח קום רד לקראת אחאב מלך-ישראל אשר בשמרון הנה בכרם נבות אשר-ירד שם לרשתו : יט ודברת אליו לאמר כה אמר יהוה הרצחת וגם-ירשת ודברת אליו לאמר כה אמר יהוה במקום אשר לקקו הכלבים את-דם נבות ילקו הכלבים את-דמך גם-אתה : כ ויאמר אחאב אל-אליהו המצאתני איבי ויאמר מצאתי יען התמכרך לעשות הרע בעיני יהוה : כא הנני מביא אליך רעה ובערתי אחריך והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל : כב ונתתי את-ביתך כבית ירבעם בן-נבט וכבית בעשא בן-אחיה אל-הכעס אשר הכעסת ותחטא את-ישראל : כג וגם-לאיזבל דבר יהוה לאמר הכלבים יאכלו את-איזבל בחל יזרעאל : כד המת לאחאב בעיר יאכלו הכלבים והמת בשדה יאכלו עוף השמים : כה רק לא-היה כאחאב
|
|
|