|
|
Page:358
באר שבע כל ימי שלמה : ו ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוסים למרכבו ושנים-עשר אלף פרשים : ז וכלכלו הנצבים האלה את-המלך שלמה ואת כל-הקרב אל-שלחן המלךשלמה איש חדשו לא יעדרו דבר : ח והשערים והתבן למוסים ולרכש יבאו אל-המקום אשר יהיה-שם איש כמשפטו : ט ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד ורחב לב כחול אשר על-שפת הים : י ותרב חכמת שלמה מחכמת כל-בני-קדם ומכל חכמת מצרים : יא ויחכם מכל-האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויהי-שמו בכל-הגוים סביב : יב וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף : יג וידבר על-העצים מן-הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר וידבר על-הבהמה ועל-העוף ועל-הרמש ועלהדגים : יד ויבאו מכל-העמים לשמע את חכמת שלמה מאת כל-מלכי הארץ אשר שמעו את-חכמתו : טו וישלח חירם מלך-צור את-עבדיו אל-שלמה כי שמע כי אתו משחו למלך תחת אביהו כי אהב היה חירם לדוד כל-הימים : טז וישלח שלמה אל-חירם לאמר : יז אתה ידעת את-דוד אבי כי לא יכל לבנות בית לשם יהוה אלהיו מפני המלחמה אשר סבבהו עד תת-יהוה אתם תחת כפות רגלי : יח ועתה הניח יהוה אלהי לי ממביב אין שטן ואין פגע רע : יט והנני אמר לבנות בית לשם יהוה אלהי כאשר דבר יהוה אל-דוד אבי לאמר בנך אשר אתן תחתיך על-כסאך הוא-יבנה הבית לשמי : כ ועתה צוה ויכרתו-לי ארזים מן-הלבנון ועבדי יהיו עם-עבדיך ושכר עבדיך אתן לך ככל אשר תאמר כי אתה ידעת כי אין בנו איש ידע לכרת-עצים כצדנים : כא ויהי כשמע חירם את-דברי שלמה וישמח מאד ויאמר ברוך יהוה היום אשר נתן לדוד בן חכם על-העם הרב הזה : כב וישלח חירם אל-שלמה לאמר שמעתי את אשר-שלחת אלי אני אעשה את-כל-חפצך בעצי ארזים ובעצי ברושים : כג עבדי ירדו מן-הלבנון ימה ואני אשימם דברות בים עד-המקום אשר-תשלח אלי ונפצתים שם ואתה תשא ואתה תעשה את-חפצי לתת לחם ביתי : כד ויהי חירום נתן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים כל-חפצו : כה ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כר חחים מכלת לביתו ועשרים כר שמן כתית כה-יתן שלמה לחירם שנה בשנה : כו ויהוה נתן חכמה לשלמה כאשר דבר-לו ויהי שלם בין חירם ובין שלמה ויכרתו ברית שניהם : כז ויעל המלך שלמה מס מכל-ישראל ויהי המס שלשים אלף איש : כח וישלחם לבנונה עשרת אלפים בחדש חליפות חדש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו ואדנירם על-המס : כט ויהי לשלמה שבעים אלף נשא סבל ושמנים אלף חצב בהר : ל לבד משרי הנצבים לשלמה אשר על-המלאכה שלשת אלפים ושלש מאות הרדים בעם העשים במלאכה : לא ויצו המלך וימעו אבנים
|
|
|