|
|
Page:337
פרק יד א וידע יואב בן-צריה כי-לב המלך על-אבשלום : ב וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי-נא ולבשי-נא בגדי-אבל ואל-תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על-מת : ג ובאת אל-המלך ודברת אליו כדבר הזה וישם יואב את-הדברים בפיה : ד ותאמר האשה התקעית אל-המלך ותפל על-אפיה ארצה ותשתחו ותאמר הושעה המלך : ה ויאמר-לה המלך מה-לך ותאמר אבל אשה-אלמנה אני וימת אישי : ו ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את-האחד וימת אתו : ז והנה קמה כל-המשפחה על-שפחתך ויאמרו תני את-מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את-היורש וכבו את-גחלתי אשר נשארה לבלתי שים-לאישי שם ושארית על- את תמר אחתו : כג ויהי לשנתים ימים ויהיו גזזים לאבשלום בבעל חצור אשר עם-אפרים ויקרא אבשלום לכל-בני המלך : כד ויבא אבשלום אל-המלך ויאמר הנה-נא גזזים לעבדך ילך-נא המלך ועבדיו עם-עבדך : כה ויאמר המלך אל-אבשלום אל-בני אל-נא נלך כלנו ולא נכבד עליך ויפרץ-בו ולא-אבה ללכת ויברכהו : כו ויאמר אבשלום ולא ילך-נא אתנו אמנון אחי ויאמר לו המלך למה ילך עמך : כז ויפרץ-בו אבשלום וישלח אתו את-אמנון ואת כל-בני המלך : כח ויצו אבשלום את-נעריו לאמר ראו נא כטוב לב-אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את-אמנון והמתם אתו אל-תיראו הלוא כי אנכי צויתי אתכם חזקו והיו לבניחיל : כט ויעשו נערי אבשלום לאמנון כאשר צוה אבשלום ויקמו כל-בני המלך וירכבו איש על-פרדו וינסו : ל ויהי המה בדרך והשמעה באה אל-דוד לאמר הכה אבשלום את-כל-בני המלך ולא-נותר מהם אחד : לא ויקם המלך ויקרע את-בגדיו וישכב ארצה וכל-עבדיו נצבים קרעי בגדים : לב ויען יונדב בן-שמעה אחי-דוד ויאמר אל-יאמר אדני את כלהנערים בני-המלך המיתו כי-אמנון לבדו מת כי-על-פי אבשלום היתה שומה מיום ענתו את תמר אחתו : לג ועתה אל-ישם אדני המלך אל-לבו דבר לאמר כל-בני המלך מתו כי -אמנון לבדו מת : לד ויברח אבשלום וישא הנער הצפה את-עיניו וירא והנה עם-רב הלכים מדרך אחריו מצד ההר : לה ויאמר יונדב אל-המלך הנה בני-המלך באו כדבר עבדך כן היה : לו ויהי ככלתו לדבר והנה בני-המלך באו וישאו קולם ויבכו וגם-המלך וכל-עבדיו בכו בכי גדול מאד : לז ואבשלום ברח וילך אל-תלמי בן-עמיהוד מלך גשור ויתאבל על-בנו כלהימים : לח ואבשלום ברח וילך גשור ויהי-שם שלש שנים : לט ותכל דוד המלך לצאת אל-אבשלום כי-נחם על-אמנון כי-מת :
|
|
|