|
|
Page:335
אל-נתן חי-יהוה כי בן-מות האיש העשה זאת : ו ואת-הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את-הדבר הזה ועל אשר לא-חמל : ז ויאמר נתן אל-דוד אתה האיש כה-אמר יהוה אלהי ישראל אנכי משחתיך למלך על-ישראל ואנכי הצלתיך מיד שאול : ח ואתנה לך אתבית אדניך ואת-נשי אדניך בחיקך ואתנה לך את-בית ישראל ויהודה ואם-מעט ואספה לך כהנה וכהנה : ט מדוע בזית את-דבר יהוה לעשות הרע בעיני את אוריה החתי הכית בחרב ואת-אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון : י ועתה לא-תסור חרב מביתך עדעולם עקב כי בזתני ותקח את-אשת אוריה החתי להיות לך לאשה : יא כה אמר יהוה הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את-נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם-נשיך לעיני השמש הזאת : יב כי אתה עשית במתר ואני אעשה את-הדבר הזה נגד כל-ישראל ונגד השמש : יג ויאמר דוד אל-נתן חטאתי ליהוה ס ויאמר נתן אל-דוד גם-יהוה העביר חחאתך לא תמות : יד אפס כי-נאץ נאצת את-איבי יהוה בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות : טו וילך נתן אל-ביתו ויגף יהוה את-הילד אשר ילדה אשת-אוריה לדוד ויאנש : טז ויבקש דוד את-האלהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה : יז ויקמו זקני ביתו עליו להקימו מן-הארץ ולא אבה ולא-ברא אתם לחם : יח ויהי ביום השביעי וימת הילד ויראו עבדי דוד להגיד לו כי-מת הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא-שמע בקולנו ואיך נאמר אליו מת הילד ועשה רעה : יט וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אל-עבדיו המת הילד ויאמרו מת : כ ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלתיו ויבא בית-יהוה וישתחו ויבא אל-ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל : כא ויאמרו עבדיו אליו מה-הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם : כב ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע וחנני יהוה וחי הילד : כג ועתה מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא-ישוב אלי : כד וינחם דוד את בת-שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ותקרא את-שמו שלמה ויהוה אהבו : כה וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את-שמו ידידיה בעבור יהוה : כו וילחם יואב ברבת בני עמון וילכד את-עיר המלוכה : כז וישלח יואב מלאכים אל-דוד ויאמר נלחמתי ברבה גם-לכדתי את-עיר המים : כח ועתה אסף את-יתר העם וחנה על-העיר ולכדה פן-אלכד אני את-העיר ונקרא שמי עליה : כט ויאסף דוד את-כל-העם וילך רבתה וילחם בה וילכדה : ל ויקח את-עטרת-מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על-ראש דוד ושלל העיר הוציא הרבה מאד : לא ואת-העם אשר-בה הוציא וישם במגרה
|
|
|