|
|
Page:311
כי-אחקר את-אבי כעת מחר השלשית והנה-טוב אל-דוד ולא-אז אשלח אליך וגליתי אתאזנך : יג כה-יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי-ייטב אל-אבי את-הרעה עליך וגליתי אתאזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם-אבי : יד ולא אם-עודני חי ולא-תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות : טו ולא-תכרת את-חסדך מעם ביתי עד-עולם ולא בהכרת יהוה את-איבי דוד איש מעל פני האדמה : טז ויכרת יהונתן עם-בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד : יז ויוסף יהונתן להשביע את-דוד באהבתו אתו כי-אהבת נפשו אהבו : יח ויאמר-לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך : יט ושלשת תרד מאד ובאת אלהמקום אשר-נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל : כ ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח-לי למחרה : כא והנה אשלח את-הנער לך מצא את-החצים אם-אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי-שלום לך ואין דבר חי-יהוה : כב ואם-כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה : כג והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד-עולם : כד וימתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך אל-הלחם לאכול : כה וישב המלך על-מושבו כפעם בפעם אל-מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד : כו ולא-דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי-לא טהור : כז ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ס ויאמר שאול אל-יהונתן בנו מדוע לא-בא בן-ישי גם-תמול גם-היום אל-הלחם : כח ויען יהונתן את-שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד-בית לחם : כט ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה-לי אחי ועתה אם-מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את-אחי על-כן לא-בא אל-שלחן המלך : ל ויחר-אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן-נעות המרדות הלוא ידעתי כי-בחר אתה לבן-ישי לבשתך ולבשת ערות אמך : לא כי כל-הימים אשר בן-ישי חי על-האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן-מות הוא : לב ויען יהונתן את-שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה : לג ויטל שאול את-החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי-כלה היא מעם אביו להמית את-דוד : לד ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי-אף ולא-אכל ביום-החדש השני לחם כי נעצב אל-דוד כי הכלמו אביו : לה ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו : לו ויאמר לנערו רץ מצא נא את-החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והואירה החצי להעברו : לז ויבא הנער עד-מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה : לח ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל-תעמד וילקט נער יהונתן את-החצים ויבא אל-אדניו : לט והנער לא-ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את-הדבר : מ ויתן יהונתן את-כליו אל-הנער אשר-לו ויאמר לו לך הביא העיר : מא
|
|
|