|
|
Page:67
קרבנה ולא נודע כי-באו אל-קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ : כב וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות : כג והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם : כד ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים החבות ואמר אל-החרטמים ואין מגיד לי : כה ויאמר יוסף אל-פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה : כו שבע פרת החבת שבע שנים הנה ושבע השבלים החבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא : כז ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב : כח הוא הדבר אשר דברתי אל-פרעה אשר האלהים עשה הראה את-פרעה : כט הנה שבע שנים באות שבע גדול בכלארץ מצרים : ל וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל-השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את-הארץ : לא ולא-יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי-כן כי-כבד הוא מאד : לב ועל השנות החלום אל-פרעה פעמים כי-נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו : לג ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על-ארץ מצרים : לד יעשה פרעה ויפקד פקדים על-הארץ וחמש את-ארץ מצרים בשבע שני השבע : לה ויקבצו את-כל-אכל השנים החבות הבאת האלה ויצברו-בר תחת יד-פרעה אכל בערים ושמרו : לו והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא-תכרת הארץ ברעב : לז וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל-עבדיו : לח ויאמר פרעה אל-עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו : לט ויאמר פרעה אל-יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את-כל-זאת אין-נבון וחכם כמוך : מ אתה תהיה על-ביתי ועל-פיך ישק כל-עמי רק הכמא אגדל ממך : מא ויאמר פרעה אל-יוסף ראה נתתי אתך על כל-ארץ מצרים : מב ויסר פרעה את-טבעתו מעל ידו ויתן אתה על-יד יוסף וילבש אתו בגדי-שש וישם רבד הזהב על-צוארו : מג וירכב אתו במרכבת המשנה אשר-לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל-ארץ מצרים : מד ויאמר פרעה אליוסף אני פרעה ובלעדיך לא-ירים איש את-ידו ואת-רגלו בכל-ארץ מצרים : מה ויקרא פרעה שם-יוסף צפנת פענח ויתן-לו את-אסנת בת-פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף עלארץ מצרים : מו ויוסף בן-שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך-מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל-ארץ מצרים : מז ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים : מח ויקבץ את-כל-אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן-אכל בערים אכל שדה-העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה : מט ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי-חדל לספר כי-אין מספר : נ וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה-לו אסנת בת-פוטי פרע כהן און : נא ויקרא יוסף את-שם הבכור מנשה כי-נשני אלהים את-כל-עמלי ואת כל-בית
|
|
|