|
|
Page:11
אך הוא לא פתר את בעיית קיומו של האדם . ליווני משכיל , שלא האמין עוד בסיפורי המיתוס , לא היתה תשובה כללית לשאלה האמורה . כאשר ירשה הנצרות את מקום האמונות הפגניות באזור הים התיכון ואחר כך באירופה , נמצאה תשובה לשאלה נצחית זאת בכתבי הקודש — בתנ"ך בפירושו הנוצרי ובברית החדשה . כתבי הקודש הבטיחו למאמינים חיי אלמוות , ודבריהם נבדלו מדברי המיתוסים הישנים בכך , שהתבססו על מוצא פיו של האל האחד . תפיסה זו מתקיימת בדתות המונותאיסטיות כולן , והיא שלטה בימי הביניים עד תקופת ההומניזם והרנסאנס , שנולדו באיטליה והתפשטו ממנה באירופה המערבית והמרכזית . כל אותו זמן היתה ההיסטוריה , כמו הפילוסופיה ויתר המדעים , 'שפחה' של התאולוגיה , היא חקר דעת האלוהים ומעשיו עלי אדמות . תפקיד המדעים ( אין לשכוח , שמדעי הטבע והמדעים המדויקים כמעט שלא התקיימו עדיין ) היה להוכיח את אמיתות התורה הנוצרית ו'להצדיק את דרכי האלוהים בפני האדם , ' כדברי מילטון . מעשי האל התגלו גם במעשי השליטים , ולכן שימשו גם אלה בפי רושמי קורות העתים לאותה מטרה : ניצחון בקרב נזקף לצדקת המנצח , ואילו כישלון העיד על עוונו ונחשב לעונש , וכיוצא באלה . כללו של דבר , בכל הזמנים ניסו בני אדם להסביר את עצמם , את קיומם ואת עתידם בדרך 'מטאפיזית , ' כלומר בעזרת תפישות על אנושיות , שאי אפשר לאמתן ( או לפוסלן ) באמצעות ראיות 'מן העולם הזה , ' כלומר בדרכי התבונה . הטענות שבדרכי התבונה לא נתקבלו על הדעת ונותרו קניינם של מעטים בלבד , וכל עוד היתה האמונה באמת הדתית שלמה , היו הסברים אלה משביעי רצון וסיפקו את התקווה שאליה נכספו הבריות . בכנסייה הקתולית שמרכזה ברומה נוצרו במשך הדורות ניגודים פנימיים שערערו את מבנה הכנסייה ואת פירושיה לכתבי הקודש . אחרי מסעי הצלב , מן המאה השתים עשרה ואילך , נשתנה המצב . המסעות נסתיימו בסוף המאה השלוש עשרה בכישלון : 'מוחמד היה חזק יותר מישוע , ' לעגו באירופה לאבירים שעזבו את ארץ ישראל . במזרח נפגשו האבירים האירופיים ומלוויהם בתרבות הערבית מוסלמית המפותחת , שהיו לה שורשים בתרבות היוונית . תופעה דומה קרתה בספרד 1 זו נכבשה במאה השמינית והתשיעית בידי המוסלמים ,
|
|