|
|
Page:12
התרחשות נתפסים כהרי גורל , מתעורר דחף גדול להכריע בכל סוגיה ואף להשיג תמימות דעים ואחדות בתוך המחנה הנאבק . לעתים קרובות קיים קושי רב להכיל אי הסכמות וריבוי קולות בתוך המחנה , הן ברמה האידאולוגית הן ברמה הפרגמטית . קושי זה עלול להיות כה רב עד שהוא מאיים על המאבק עצמו ומחליש אותו . האתגר המרכזי העומד בפני המייעץ לארגונים במאבק הוא לסייע לכוחות השונים לפעול יחד למרות השונות שביניהם ולנהל את הקונפליקט הפנימי בצורה בונה ולא הרסנית . בשנים האחרונות מצאנו שניתן לזקק את האתגרים המתעוררים בעת ייעוץ המבוסס על תפיסת המאבק הבונה לארבע שאלות מרכזיות . שתיים מן השאלות נוגעות באתגרי תפיסה הכרוכים באימוץ נקודת המבט של המאבק הבונה . בהקשר זה נשאל שתי שאלות : כיצד זונחים את ' ראיית המנהרה , ' המאפיינת מצבי קונפליקט , ועוברים לראייה רחבה ואסטרטגית של שדה הכוחות , של השחקנים ושל האינטרסים ? כיצד מסייעים לנועצים לדבוק במטרות שלשמן יצאו להיאבק מבלי להיסחף אחר הרצון לנצח את היריב בכל מחיר ? שתי שאלות נוספות נוגעות בפרקטיקה ובאופן שבו ניתן לשמור על מצב תודעה של מאבק בונה בתוך ההתנהלות השוטפת : כיצד רותמים תחושות של עוול ושל תסכול לפעולה יעילה ומגייסת ? כיצד שומרים על אש המאבק דולקת לאורך זמן , מבלי שזו תשרוף את המחנה הנאבק ? בהמשך נציג ארבעה עקרונות פעולה מעשיים המשקפים ארבע דרכים שבאמצעותן ניתן לסייע לנועצים הפועלים בזירת קונפליקט לאתגר את הנחות היסוד ההרסניות המזינות את פעולתם . קראנו להם עקרון המפה , עקרון המצפן , עקרון הלחם ועקרון המלח , וניתן לראות בהם מעין צידה לדרך הארוכה , הפתלתלה והבלתי צפויה של מאבק לשינוי חברתי . עקרון המפה אחד האתגרים המרכזיים של ייעוץ בזירת קונפליקט הוא לסייע לנועצים להרחיב את הראייה , ולאפשר להם התבוננות מורכבת במציאות . כפי שציינו , קונפליקטים מאופיינים ב'ראיית מנהרה , ' והנטייה היא לראות את המציאות בצבעים של שחור ולבן , ' אנחנו' ו'הם , ' ' צודקים' ו'טועים , ' ' טובים' ו'רעים . ' בשל כך , מרבית האנרגיה של הנועץ מופנית לעיסוק בצד האחר ובאפשרויות להתגונן מפניו , ורק מעט משאבים מופנים להבנה רחבה של זירת הקונפליקט ולבניית כוח לשינוי . לשם המחשה נחזור לדוגמת המפעל המזהם שהופיעה בתחילת המאמר . ההתנגדות של מנהלי המפעל להתקין מסננים עשויה להתפרש בתחילת הדרך כביטוי לפרגמטיזם כלכלי . אך ככל שהקונפליקט מסלים , סירוב זה עשוי להתפרש כביטוי של רוע , של מניפולטיביות , של חוסר מצפון ושל חוסר אנושיות . מתפתחת תפיסה שלפיה אין בררה אלא להילחם בהנהלה בכל הכוח , והמאבק למען התקנת מסננים והפחתת זיהום עלול להפוך בקלות למאבק למען סגירת המפעל . במאבק זה יש נכונות לגרום לקרבנות בצד האחר , כמו גם בקרב צדדים שאינם מעורבים : המאבק לסגירת המפעל יפגע לא רק במנהלים , שנתפסים כצדו האחר של המתרס — הוא יגרום לפגיעה גם בעובדים חפים מפשע שיאבדו את מקור פרנסתם . התפיסה במאבק הרסני מסוג זה היא שאין בררה אחרת — כדי להפסיק את ההרס צריך לפעמים
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|