|
|
Page:10
בשני מישורים : מישור התודעה ומישור ההתנהגות . במישור התודעה , היא דנה באופן שבו אנו תופסים את עצמנו ואת האחר בזמן קונפליקט ומאבק ; במישור ההתנהגות היא מסייעת לזהות פרקטיקות התנהלות שיקדמו את מטרות המאבק בצורה בונה ולא הרסנית . במונחי הגישה של ' טרנספורמציה של קונפליקט , ' תפיסת המאבק הבונה מאפשרת לעורר שיח , לאתגר תפיסות המזינות מצב קונפליקטואלי קיים ולהניעו לשינוי . כאשר אנשים נתונים ב'ראיית מנהרה , ' הם נוטים לחלק את זירת הקונפליקט לשני מחנות — ' אנחנו' ו'הם , ' ' צודקים' ו'טועים , ' ' טובים' ו'רעים . ' ככל שקונפליקט מסלים , מתעצמת הנטייה לתפוס את הצד האחר כישות הומוגנית ושלילית מיסודה . מחקרים רבים שעסקו ביחסים בין קבוצות תומכים בהבחנה זו . נראה כי נטייתם הראשונית של פרטים ושל קבוצות היא לתפוס קבוצות אחרות באור שלילי והומוגני יותר מאשר קבוצתם שלהם . ) Doosje , Spears , Ellemers & Kooman , 1999 ( נוסף לכך , נמצא כי בין היתר במצבי קונפליקט , לנוכח איום על זהות הקבוצה , מתגברת נטייה זו כתגובת הגנה & Doosje ( . ) Ellemers , 1997 אלון ועומר ) 2005 ( מכנים זאת תהליך של דמוניזציה — מצב שבו הצד האחר בקונפליקט נתפס כשלילי כל כך עד שמדמים אותו לשטן בכבודו ובעצמו . גם אם בתחילת הדרך היו לקשר גם צדדים חיוביים לצד המחלוקות , בהמשך מיוחסים הפערים בין המטרות לצדדים אפלים באישיות הצד האחר , וגם אמירות או מחוות חיוביות נתפסות כמניפולציה . בד בבד גוברת התביעה מאחרים לתפוס צד במחלוקת , ומי ששומר על קשר עם הצד האחר מואשם בבגידה ובאבדן הדרך . מצב תודעה זה , שבו מרבית האנרגיה מופנית לעיסוק בצד האחר ובאפשרויות להתגונן מפניו , משפיע על האופן שבו אנו מגדירים את עצמנו ואת מטרותינו . במצב זה מטרות המאבק הופכות במהרה לתלויות באחר ובתחושה כי יש לנצח אותו בכל מחיר . במאבקים רבים שאותם ליווינו , נתקלנו בנטייה חזקה של הקבוצה הנאבקת להגדיר אדם , קבוצה או מוסד כאויב מר שאותו יש חובה להביס באופן מוחלט : " חייבים לנצח אותם ; " " עוד נגרום להם לשלם על כל הסבל שגרמו לנו ; " " יום אחד הם עוד יתחרטו . " במאבק הרסני , החובה לנצח את היריב היא ה'דבק' שמחזיק את הפעולה המשותפת , וכוח הגיוס שלה למאבק הוא רב עוצמה . מציאת ' האיש הרע' בסיפור מאפשרת פורקן לתחושות של עוול , ולרגע יוצרת תחושה של כוח שבהתארגנות נגד הרוע . אך הקסם שבהתגייסות זו עלול לתעתע : עם הזמן עלולים הצדדים לשלם מחיר כבד ביותר עבור הניצחון על האחר . אם הניצחון הופך למטרה בפני עצמה , הסיבה שלשמה יצאה הקבוצה למאבק מטשטשת , ולעתים אפילו נשכחת . החלופה שמציעים אלון ועומר ) 2005 ( היא הנחה של ריבוי קולות , שלפיה כל הצדדים בקונפליקט מפגינים ריבוי של צרכים , של אינטרסים ושל עמדות . גם לפי גישת המאבק הבונה יש להבחין בין צדדים תומכים למתנגדים , אך הצדדים אינם נתפסים כהומוגניים . ההנחה ביסוד גישה זו היא שכל אחד מהצדדים הוא הטרוגני , וקיימים בו קולות חיוביים ושליליים , מתונים וקיצוניים . החלוקה ל'צודקים' ו'טועים , ' ' טובים' ו'רעים' אינה מהותנית , קבועה ומוחלטת , אלא חלקית וניתנת לשינוי . עקב כך , מאבק בונה אינו שואף להכניע את הצד האחר אלא להשפיע עליו באמצעות שינוי במערך הכוחות הכולל . שינויים בזירת הקונפליקט — בהרכב של השחקנים , של האינטרסים ושל הכוחות הפועלים , ישפיעו בהכרח על הצדדים ועל תוצאות המאבק . אולם האתגר המרכזי אינו לנצח את הצד האחר , אלא דווקא לגייס שחקנים חדשים
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|