|
|
Page:7
נסכם עתה חלק זה ונאמר , שהרישות הפועליות הסתמיות הפותחות פרק במשנה או בתוספתא שימשו לנו כמדגם . הנחתנו היא , שראשי פרקים הם המקומות הבטוחים ביותר למצוא בהם הלכות שאינן ממשיכות ומוסיפות פרטים על עניין הלכתי קודם . מצאנו שצורת "העושה" היא הצורה הרגילה , הבלתי מסומנת , בראשי הלכות . ומצאנו עוד שהצורה "מי שעשה , " הפרפקטית , עשויה להחליף אותה במקום שהפרפקטיות רלוונטית לדין , ושהצורה "היה עושה" נוטה להחליף את " העושה" במקום שהאספקט הדורטיבי נצרך להבעת התרחשות סימולטנית של אירועים . בדיקת ההלכות באמצע הפרק תאשש את הממצא הזה , כפי שיתברר בהמשך . . 3 "מי שעשה" נבדוק עתה מספר פעלים המופיעים הן בצורת "העושה" הן בצורת "מי שעשה" כדי לראות , אם אמנם ההבדל ביניהן הוא הבדל שבין צורה בלתי מסומנת לצורה מסומנת מבחינת האספקט הפרפקטי . 3 . 1 הקורא" / "מי שקרא" נמצאו שלוש עשרה רישות הפותחות בצורת "הקורא , " ורישה אחת ב"מי שקרא . " " הקורא" בכל המקרים מורה על קריאה או על אמירה של טקסט מתוך הכתובים או מתוך הזיכרון , כגון : "הקורא את שמע " ... ( משנה ברכות ב , ג ;( "הקורא בספר " ... ( משנה עירובין י , ג . ( הדוגמה הבודדה עם "מי שקרא" מורה על ביצוע פעולת דיבור , כלומר פעולה המשנה את הסטטוס ההלכתי של דבר מה : "מי שקרא שם לתרומת מעשר שלדמיי [ ו ] למעשר עני שלוודיי - לא יטלם בשבת" ( משנה דמאי ד , ד . ( ואולם הבדל זה אינו עיקר , אם כי יש בו כדי לרמוז על מה שמבדיל בין שתי הצורות האלה . הצירוף הפועלי הכבול קרא שם טבוע בו מכוח משמעותו הסמנטית האספקט ( Aktionsart ) של רגעיות ( פונקטואליות ) הפעולה , ומכאן הניסוח בצורת " מי שקרא שם . " רגעיות הפעולה היא גם השלמתה , וההשלמה רלוונטית לדין "לא יטלם בשבת , " שהרי הדין הזה חל רק בתנאי שהקריאה בשם נעשתה לפני השבת . צורת "העושה" ניטרלית מבחינה האספקט הפרפקטי , ופירוש הדבר שהיא יכולה לבוא גם בראש הלכה שהדין המפורש בה תלוי בהשלמת ההתרחשות המתוארת ברישה . מבין שלוש עשרה הדוגמאות הפותחות ב"הקורא" שמונה היו יכולות לפתוח ב"מי שקרא" בהיותן מקיימות את התנאי של השלמת ההתרחשות המאפשרת את הדין : " הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו - יצא ... הקורא למפרע - לא יצא" ( משנה ברכות ב , ג ;( "הקורא את המגילה למפריע - לא יצא" ( משנה מגילה
|
|