דיון לשוני מבית מדרשם של בעלי התוספות: בין תי"ו דגושה לתי"ו רפה (אגב "צמתך" - שיר השירים ד, א)

שרה יפת זיהוי השורש של המילה צמתך , המופיעה במקרא רק עם כינוי הקניין ( שלוש פעמים בשיר השירים [ ד , א , ג ; ו , ז ] ופעם אחת בישעיהו מז , ב , ( הוא אחד מנושאי המחלוקת בין מנחם בן סרוק לדונש בן לברט . אף רבנו יעקב תם דן בו בהכרעותיו , ור' יוסף קמחי הוסיף על דברי קודמיו בספר הגלוי . לדעת מנחם שורש המילה הוא צמ"ת , בתי"ו שורשית , והוא מסווג אותה כמחלקה לעצמה , בעלת משמעות משלה , בצד פעלים הנגזרים משורש זה : צמת מתחלק לשני ענינים . הענין האחד : לצמיתות לקנה אתו ; צמתתני קנאתי ... הענין השני : גלי צמתך חשפי שובל ; כפלח הרמון רקתך מבעד 1 לצמתך . ענין עלף המה ( מנחם בן סרוק , מחברת , עמ' . ( 320 * דונש בן לברט חולק על גיזרון זה . לדעתו שורש המילה הוא צ"ם , בשתי אותיות , והתי"ו אינה אות שורש אלא סיומת הנקבה ה"א , ההופכת בסמיכות לתי"ו : ולא יתכן להיות מן השלישיים צמתך עד אשר יהיה כמו כן רקתך אשר הבאת בשניים , והם במשקל שוים ... כי תו צמתך הרפה הוא כשרש הא הנקבה אשר יהפך לתו בסמיכה , כמו חיה חיתך , חלה חלתך ... ולו היה התו צמתך מן היסוד , נסמך בחזקה כאשר יסמך תו שבת . ונאמר מבעד לצמתך חזק כחזקת ...  To the book