פרק חמישי האמונה כפיתוי: בין העזה לנסיגה

' כי האהבה צריך למנעול שלא יתפשט רק למקום הצורך' ( שפת אמת ) ' וככל שיתלהב אין הלהט צריך לצאת מן הכלי , אלא יש לעשות כל מעשה כשורה' ( ר' ברוך ממובוב ) ' אדם המקדיש את חייו לעפיפונים , אי אפשר שאין בו גרעין של טירוף . אלא שהכול עניין של פירוש . יש המכנים זאת 'גרעין של טירוף , ' ואחרים מגדירים זאת כ'ניצוץ של קדושה , ' לעתים קשה להבחין בין השנים . אך אם אוהב אתה מישהו או משהו באמת ובתמים , הקדש לו את כל אשר לך ואת כל אשר בך , ולכל השאר הנח' ( רומן גארי ) שאלת הריבונות והנסיגה העצמית מצויה גם בלב החיים הדתיים . במונחים דתיים , הריבונות היא , לכאורה , סוג של העזה דתית המעצימה את האדם אל מול האל , ואילו הנסיגה נתפסת כוויתור של האדם על ריבונותו לנוכח האל . על פי תפיסה זו , נסיגה היא הכנעה , מסירות ללא גבול , ציות וויתור ואף שלילה של האני - תופעות שבהן עסקנו בפרקים הקודמים . במסגרת פרק זה אבקש להציג תפיסה אחרת של נסיגה , שלפיה הוויתור ושלילת האני המוחלטת בשם מה שישנו 'שם' - הטרנסצנדנטי או האל - הם עצמם סוג של פיתוי דתי המאיים על הדתיות לא פחות מפיתוי הריבונות וההעזה . לצורך כך נפתח פרק זה בעיו...  To the book