פרק שלישי בין אהבה לפוליטיקה של ריבונות

אהבה אמרה , אותו מושג מטושטש ... אנו מכנים בשם אהבה רגשות שונים כל כך זה מזה : סערת יצרים , תחושה של רוך , מחלה ... ( אנדרה מורוא , שושני סתיו ' ( האהבה לאדם מתחוללת . כפלא , כחידה היא עולה מתוך ראשו , יותר מתוך לבו של האדם ( חרמן כהן . ( בפרק זה אעסוק ביחס שבין שני פנומנים , אהבה וריבונות פוליטית , מנקודת מבטה של אתיקת הנסיגה הפנימית : אהבה מיוסדת על נסיגה פנימית של האוהב ואילו ריבונות פוליטית מגלמת את התנועה ההפוכה - השתרעות של הסובייקט , הריבון , על מרחב טריטוריאלי נתון . באמצעות דיון בשאלה מורכבת זו אבקש להשקיף מחדש על שאלת הקשר שבין זיקת האהבה לארץ לבין שאלת הריבונות עליה , ועל היחס העומד במרכז דיוננו : בין ריבונות ופעילות לבין היענות ופסיביות . אחת ההנחות הסמויות הנתפסות כמובנות מאליהן בכל גוני השיח הישראלי היא , שקיימת זיקה הכרחית בין אהבת ארץ לבין שאלת הריבונות . לפי עמדתו של צד אחד בשיח , אהבה למולדת מחייבת להחיל עליה ריבונות ישראלית ; ולפי עמדת הצד האחר , הנכון להתפשר בשאלת הריבונות , יש לעקוף את הקשר הישיר בין אהבה למולדת וריבונות עליה , ולדבר רק על שיח זכויות של שני העמים ה...  To the book