פרק ראשון בין אתיקה של חמלה לאתיקה של צדק

בממלכה הערכית שולט באופן בלעדי היחיד , הסובייקט כפועל מוסרי , ומרחב הפעילות הפרקטית אתית הוא אחד המרחבים המובהקים לבחינת מעמדו - בו הוא יכול לממש את הופעתו בצורה המושלמת כמי שמכונן את הנורמה המוסרית ההולמת על בסיס האוטונומיה ההכרתית שלו . אבל שדה זה יכול להיות גם המרחב שבו תתממש נסיגתו של האני לנוכח הופעת הזולת . בפרק זה אבקש להראות כי ההבדל בין שני מופעי האני מתגלם בהבדל שבין שני סוגים של אתיקות : אתיקה של צדק ואתיקה של חמלה . אתיקה של צדק מממשת את שליטתו הריבונית של הסובייקט המוסרי , המכונן את השדה על בסיס שיקוליו הערכיים ; ואילו אתיקה של חמלה מגלמת את נכונותו של הסובייקט לסגת , לוותר על מעמדו הפעיל והריבוני לטובת מה שמופיע לנגד עיניו - הזולת הסובל . שורשי המתח שבין שני סוגי האתיקות מגיעים עד אריםטו , שהבחין באחד הדיונים הקלסיים והמשפיעים שהציג בסוגיית הצדק , בין צדק לבין הגינות , והגיע למסקנה כי 'הללו אינם זהים לחלוטין , ואף לא שונים לפי מינם . ' מסקנה זו הובילה אותו לתהות על אודות היחס המדויק בין השניים , שכן קשה להניח שההגינות נבדלת לחלוטין מהצדק , שאם לא כן היה נובע מכך 'שאחד מהם...  To the book