סיכום אלוהים, התורה וישראל

ספר זה מבוסס על טענה מנוגדת להלך המחשבה המקובל : רוב מבקריה המושבעים של הדת , מי שקרויים בפינו חילונים , לא היו יכולים להימלט מהמסורת שאותה הם מבקשים להפוך על פיה או לדחות כליל . חובם לעבר הוא לפעמים מודע ומפורש , כמו אצל ביאליק וגרשם שלום , אך לעתים נדרשת חפירה ארכאולוגית כדי לחשפו , כמו אצל הרצל וחנה ארנדט . אחרים ניצבים בין לבין . שלמה מיימון , למשל , אימץ לו את שמו של הרמב"ם , אבל ניסה בדרך כלל להסתיר את עקבות חינוכו המסורתי ולעג לעולם שממנו יצא . הסרת המסווה מעל תחבולות והסוואות כאלה ואחרות מגלה את הדפוס המורכב של הקריאה שקרא מיימון בפילוסופיה היהודית של ימי הביניים מבעד לעיניה של הנאורות , וכן כיצד קרא הוא את הנאורות בעיניים יהודיות . בדומה לכך קרא פרויד קריאה חוזרת בתנ"ך מבעד לגרסת הנאורות שלו עצמו , אבל גם הוא לא היה חסין מפני קריאתה של הנאורות בעיניים יהודיות . חילונים יהודים - נושאם של ספר זה , בניגוד לסתם חילונים - מוגדרים באמצעות הדיאלקטיקה הזו שבין הרציונליזם המודרני לבין המסורת היהודית . טענתי שהיהדות , בשל היותה נטולת תאולוגיה דוגמטית , הייתה אולי פתוחה יותר לאפשרויות הח...  To the book