פרק שלישי ישראל: גזע, אומה או מדינה

ההגדרה הקדם מודרנית של היהדות - אלוהי ישראל , תורת ישראל ועם ישראל - מניחה כי התאולוגיה והמקרא היו חסרי משמעות בלי עם שיאמין בהם ויפעל על פיהם . עם ישראל המקראי כונן בעקבות ברית בין אלוהים לבין האבות ושוב עם צאצאיו של יעקב . קיומו של עם ישראל ( להלן " ישראל ( " מבוסס על התורה כאבן היסוד שלו , והתורה על האלוהים . אחרי תקופת המקרא נחשב עם ישראל בעיני היהודים עצמם וגם בעיני אחרים הן כמאמיני ונאמני דת כתבי הקודש - "עם הספר , " כמאמר הביטוי המוסלמי במקורו - והן כאומה שאיבדה את ארצה . בזמן המודרני התפורר חיבור המשמעות האחידה של היהדות והחלקים המרכיבים אותה התחרו זה בזה על הזכות לעטות עליהם את האדרת של "ישראל האמיתי . vems Israel , " תנועת הרפורמה הגרמנית פיתחה בראשיתה הגדרה עצמית דתית טהורה , "גרמנים בני דת משה . " הרפורמים צמצמו את מושג התורה למקרא בלבד ומתחו ביקורת על הספרות הרבנית הבתר מקראית ולפעמים אף נטשו אותה כליל . בתגובת נגד להגדרה דתית זו של ישראל ולהתפוצצות הדמוגרפית של האוכלוסייה היהודית במזרח אירופה צפו ועלו הגדרות פוליטיות ותרבותיות חדשות ליהודים ; בפי אחדים הם הוגדרו בהגדרה הי...  To the book