פרק תשיעי הבדלה על הפת

ה ה שאלה תלמוד אם הבבלי על פי והתלמוד ההלכה הירושלמי נכון הדבר . לדעת להבדיל הירושלמי על הפת "מבדילין תלויה במחלוקת בלא יין / ' אך מסוגיית הבבלי נראה בבירור כי אין לעשות כן , ועל אמימר נאמר ( פסחים קז ע"א , ( כי לן בתענית במוצאי שבת במקום שבו לא נמצא לו יין באותה שעה להבדיל עליו . אף על פי כן ניכרת בשאלה זו קצת מבוכה בין הגאונים 1 מיעוטם מתירים להבדיל על הפת אף לכתחילה , אך רובם מתירים לעשות כן רק במוצאי שבת לחג , כאשר מקדשים ומבדילים כאחת . ההבדלה המתקשרת אל הקידוש נעשית טפלה לו בחשיבותה , והיות שמותר לאדם לקדש על הפת , יכול המקדש "לנצל '' אפשרות זו ולהבדיל אגב הקידוש . גאונים ראשונים התירו להבדיל על הפת תמיד ולכתחילה , אך מימי רב עמרם גאון נתקבל יותר ויותר היתר הפשרה , ובראשית התקופה הרבנית ניכרת נטייה לשלול את הדבר כליל , אף במסגרת הבדלה קידוש . זוהי , בקווים כלליים , דרך התפתחותה של הלכה זו , מהיתר גמור - ברוח ההלכה בירושלמי - לקראת דחייה גמורה , בנוסח התלמוד הבבלי . יוצא מן הכלל אחד , נכבד ובעל ערך היסטורי רב , הוא היתרם של חכמי איטליה עד לזמן מאוחר למדי ( המאה הי"ד לפחות ) להבדיל...  To the book