א. טיבה של המסורת ההיסטוריוגראפית

מדרך הטבע הוא , שאיש בעל שיעור קומה ובעל מעמד כהורדוס עורר את בבי דורו והדורות הראשונים שלאחריו להתחקות על טיבו ואופיו ולערוך להם דמות . כמד , וכמה סופרים ניסו לתאר את האיש הגבוה משכמו ומעלה מן האדם הרגיל ולהבליט את קווי אופיו המובהקים , כפי שאנו שומעים מפי יוסף בן מתתיהו . ברם , מסורת הספרות שבידינו בעניין הדעות שהתהלכו על הורדוס בימי חייו ואתר מותו היא דלה , ורע מזה : היא חדצדדית . לא הגיעו לידינו אלא דעותיהם של אויבים ומקטרגים , ואילו קולם של החוגים , שתיארו גם את הצדדים המשובחים שבאופיו של המלך' במעט שאינו נשמע מן הדברים שנשתמרו בידינו . הדעות בגנותו של הורדוס , שעוצבו על ידי גורמים שונים , הן שקבעו את דמותו לדורות ושיוו לה ארשת קודרת ומהלכת זוועה . בכל תיאורי האיש , שהגיעו אלינו ביד מסורת הספרות , ניצבת לפנינו תמונה של עריץ צמא דם ומפיץ סביבו אימה ושנאה . מצד זה אין הבדל בין הורדום שלפי המקורות היהודים להורדוס , שלפי ספרי הברית החדשה והספרות הנוצרית הקדומה . הוא הדין גם בספרות ההיסטורית החדשה ? גם כאן כמעט שאין אנו רואים כל רצון להסתכל במלךםינ ^ sine ira et ולמצוא את מידות האור וה...  To the book