יא. מזימת מליכוס. מות אנטיפטרוס

ברם , האנשים שבמחיצת הורקנוס לא השלימו עם מהלר עניינים זה ביהודה . דרך הצייתנות בלא תנאי לכל שליט רומאי , שבה החזיקו אנטיפטרוס ובניו , כמסתבר , נראתה בעיני רבים כדבר שאין לסבלו , ובייחוד למראה האכזריות הגדולה , שנהג בה קאסיוס כלפי התושבים . הארץ ציפתה בכיליון עיניים לשחרור מידי הנוגש , וצייתנותם המופרזת של האדומים נראתה כמעשה איוולת בעיני רבים מאנשי הורקנוס , הואיל ולא נעלם מהם , שההכרעה הגדולה בין הריפובליקנים ליריביהם במערב עוד לא באה , ותקווה טובה היתר . בלבם , שקאסיוס יוכרע ויהודה תשוחרר מנגישותיו . חוץ מנימוק חיצוני זה , שעליו סמכו יריבי אנטיפטרוס ובניו , היה עוד נימוק פנימי , שחשיבותו היתה אולי גדולה יותר משל הקודם בעיני אנשיו של הורקנוס . הם ראו את מעמדם של האדומים , שהוא מתבצר והולך מיום ליום , ונדמה היה להם , שלא יעברו ימים רבים , ומשרתו של אנטיפטרוס תיעשה מורשת ביתו . מתקבל על הדעת , שחשש כבד התגנב בלב המיוחסים שבמחיצת הורקנוס : אפילו יסתפק אנטיפטרום במעמד של שר שבידו הכול — כלום מי ערב לכך , שבניו יאמרו די בזה , ולא ישלחו את ידם אל השלטון כולו , ובשעת הכושר יעמדו ויסלקו את ה...  To the book