א. מבוא

מיכאל וולצר שרטט בצורה מופתית את דמות המבקר החברתי . לפי התפיסה הרווחת , ביקורת חברתית מחייבת ניתוק רגשי ואינטלקטואלי של המבקר ממושא הביקורת . עליו להיות "חוץ לנסיבות המשותפות של החיים הקולקטיביים . " לפי גישה זו המבקר הוא "הזר המוחלט , " המתבונן בחברה מבחוץ . סמכותו כמבקר ויכולתו להציג ביקורת אובייקטיבית מעוגנת בריחוק זה . כנגד תפיסה זו מציב וולצר דמויות מופת שפעלו ופועלות בתוך חברה נתונה . דוגמאות בולטות למבקרים מעורבים ולא מנוכרים לחברתם הם אלכסנדר הרצן , המבקר הרוסי בן המאה התשע עשרה , מהטמה גנרי , ג'ורג' אורוול ואחד העם . מבקרים אלו היו בשר מבשרה של החברה שביקרו . בעיני עצמם ובעיני בני החברה הם נתפסו כ"אחד מאתנו . " גם אם העמידו פנים או עשויים היו להיתפס כזרים לחברה תמיד נותרו מחוברים אליה , וביקרו אותה מתוך מחויבות עמוקה . זרותו לכאורה של המבקר החברתי מהסוג הזה נובעת מכך שהוא אוסף במהלך חייו רעיונות ממקומות שונים ומתרבויות שונות , ובהשפעתם משקיף על החברה שבתוכה הוא חי . אך מגמת פניו היא פנימה ; הוא חותר " לחבר" רעיונות אלו לתרבותו . מבקר חברתי זה אינו מציב אמות מידה 1 וולצר , פרש...  To the book