איגרת שבעים ותשע אל מעלת כבוד האדון המהולל, בנדיקטוס דה־שפינוזה

מאת הנריקוס א 1 לדנבורג [ תשובה לאיגרת הקודמת ] רוב שלומות , באיגרתו האחרונה , שכתבת לי ב 7 בפברואר , עדיין נותרו כמה דברים , הראויים , על פי דעתי , לבדיקה מדויקת יותר . אתה אומר שאין אדם רשאי לקבול ולהתאונן , שאלוהים מנע ממנו את דעת אלוהים ואת הכוחות המספיקים להתרחק מן החטאים , משום שלטבעו של כל נמצא אינו שייך יותר ממה שיוצא בהכרח מסיב תו . אבל אני אומד , שבמידה שאלוהים , בורא האדם , יצר את בני האדם בצלמו ובד מותו , שהם כוללים בתוכם , דומה , על פי עצם מושגם , חכמה , טובה וכוח . יוצא מכאן לחלוטין כנראה , שיש לאל ידו של האדם לזכות בנפש בריאה יותר מבגוף הבריא , שהרי הבריאות הפיסית של הגוף תלויה ביסודות מכאניים ואילו בריאות הנפש 71 QoodQE 01 <; -2 ( בבחירה ) ובהחלטה . אתה מוסיף ואומר , שבני האדם הם במחילה , ואף על פי כן אפשר שיתענו בכמה וכמה דרכים . קשה , כנראה , להאמין בדבר זה בעיון ראשון , ומה שאתה מוסיף תחת ראיה , שכלב שנשתטה מחמת נשיכה באמת ראוי למחילה , ואף על פי כן הורגים אותו בדין , דומה אינו מיישב את הקושיה . שכן הריגת אותו כלב היה בד , משום אכזריות , אילו לא היתד . הכרחית , כד...  To the book